גבורה, שירה ותקומה
בזמן השואה, הגרמנים הקימו את גטו טרזיינשטט בצ’כיה הכבושה כדי שישמש למקום בו מרוכזים היהודים, אבל לכאורה מתקיימים בו חיים רגילים.
במציאות, המשלוחים המתמידים למחנות ההשמדה במזרח דיללו את תושבי הגטו הצפוף בהתמדה, אבל בזמן קיומו הנאצים הרשו ליהודים לקיים חיי קהילה שכללו מופעי תרבות, והם אפילו הביאו למקום משלחת של הצלב האדום כדי להראות שלכאורה לא קורה ליהודים שם שום דבר רע.
בין שאר הפעילויות, בגטו נכתבה אופרת ילדים בשם- ברונדיבר, והיא זכתה להצלחה גדולה. אמא הייתה אמורה לשיר את התפקיד הראשי, אבל הנער המוכשר שלצידה היה נמוך מימנה, אז ילדה אחרת נבחרה, ואמא רק זימרה במקהלה.
עד היום האופרה מועלה ברחבי העולם, ומידי פעם אמא מוזמנת לאולם כדי לצפות בילדים והאזין לשירתם. למעשה, במשך שנים קומץ הניצולות שהשתתפו באופרה ושרדו את הזוועות היו נוסעות לאירופה ונפגשות כדי להעלות זיכרונות, ולשמוח שהן קיימות, חיות ומגדלות משפחות.
לאחרונה זה שוב קרה, והאופרה שוב הועלתה לבמה. מאוד שמחתי לראות שאמא זוכרת את המילים שהיא פעם שרה בתור נערה, ואפילו נראית שמחה. אינני בטוח אם עוד ניצולות שהשתתפו באופרה עדיין קיימות. מאז ילדותי יצא לי להכיר את רוב הבנות, אבל דומני שהיום רובן כבר נחות.
דומה שהמסקנה מהאסון הלאומי הקודם ברורה: אפשר לשרוד, ואסור לאבד תקווה גם כשהמצב נראה אבוד או איום ונורא.
קישור לסרטון בפייסבוק. קישור לסרטון בתוכנית 60 דקות. קישור למסר של דיטה לדור הצעיר. קישור למאמר בשם- כוחה של תקווה. קישור למאמר בשם- גזענות אלימה מאיימת על הדמוקרטיה. קישור למאמר בשם- שנאה אינה עיקרה של תורה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
