חוק הרייטינג – מעקב או שקיפות

בניגוד להמלצת היועצת המשפטית, עבר לאחרונה “חוק הרייטינג” בוועדת השרים לחקיקה. החוק, שמוביל ח”כ שלום דנינו, מציע שינוי דרמטי במדידת נתוני הצפייה בטלוויזיה בישראל, אך מעורר שאלות כבדות משקל בנוגע לפרטיות וחופש הביטוי.

נעים להכיר – חוק הרייטינג:
חוק הרייטינג בא לקבוע שידווחו נתוני הצפייה לציבור בזמן אמת במהלך שעות השיא. כל ערוץ יידרש לדווח על נתוני צפייה חודשיים למשרד התקשורת, שאף יבחר את מערכות המדידה שישמשו לכך. החקיקה תחול על כל הערוצים, ציבוריים ופרטיים כאחד.

מהם הבעיות המרכזיות בחוק?
היועצת המשפטית לממשלה ומבקרים נוספים רואים במהלך זה כפגיעה חמורה בזכות לפרטיות. על פי חוות הדעת של היועצת, איסוף נתוני הצפייה ללא הסכמה מפורשת מהווה חדירה בוטה לתחומי הפרט. כמו כן, נמתחה ביקורת על הפגיעה האפשרית בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, ובזכות הציבור לדעת, שכן החוק מאפשר שליטה פוליטית במידע על תחומי העניין והדעות של הצופים .

הסכנות באישור חוק הרייטינג
באמצעות החוק, נאסף מידע רחב על הצופים, כולל תכנים פוליטיים או אישיים, ונמסר ישירות לשלטון. מבקרים טוענים כי ההחלטה על מערכת המדידה שתיקבע על ידי השלטון היא “השתלטות פוליטית” על ערוצי התקשורת – מה שעלול להרתיע את הציבור מצפייה בתכנים חופשיים ולהגביל את השיח הפוליטי בישראל.

שר התקשורת שלמה קרעי הגיב בביטול על חששות היועצת המשפטית, וטען כי ההצעה תעבור ״התאמות שימנעו פגיעה בפרטיות״. קרעי התייחס לעמדת היועמ”שית כ”קליפת השום” ואף ציין כי ההצעה נועדה לקדם שקיפות לציבור – אך דבריו רק מחדדים את המחלוקת סביב החוק ואת הביקורת על אופן התנהלותו.

עימות על הפרטיות ומנגנון החוק
בעוד קרעי טוען לשקיפות, מבקרי החוק מדגישים את הסכנות הטמונות בפיקוח פוליטי ובאיסוף נתונים נרחבים, ללא הסכמת הצופים. לדברי היועמ”שית, החשש מפני התערבות פוליטית מעמיקה בתקשורת הוא ממשי, ועולה כי מנגנון המדידה שבשליטת הממשלה עלול להפוך לכלי פוליטי למעקב אחרי נטיות והעדפות ציבוריות .

השפעות אפשריות על חופש הביטוי והעיתונות
הצעת החוק מציפה חשש למצב בו ערוצים עשויים לחשוש מהצגת תוכן ביקורתי או פוליטי מחשש להשפעות כלכליות או פוליטיות. האופוזיציה טוענת כי החוק מנוגד לרוח הדמוקרטיה, ומעודד ערוצים “להתיישר” עם מסרים של השלטון כדי להימנע מ”עיוות” נתוני הרייטינג שעלולים להוביל לפגיעה כלכלית בהם.

לסיכום:
חוק הרייטינג הפך לזירת עימות בין תפיסות מנוגדות: מצד אחד, ממשלה שמדגישה ״שקיפות״ ומצד שני, מערכת משפטית ותקשורתית המזהירה מפני פגיעה בזכויות יסודיות וחדירה לפרטיות. האם החוק באמת משרת את הציבור או שמא מהווה צעד לקראת שליטה פוליטית על התקשורת?