תרבות, אנושיות וזהירות

שר התרבות הצ’כי פגש אתמול את הורתי וכנראה שהוא השתדל להיות ממלכתי, חברתי ונימוסי.

אמא כבר פגשה אנשים מעניינים בעבר, למשל ובין השאר בזמן הדלקת משואה ב 2014, את ריבלין הנשיא, את ראש ממשלה עם הסיבוך הפלילי ואת בוג’י, שאז רק היה יו”ר האופוזיציה ועדיין לא בן המשפחה השני בתפקיד ממלכתי לאומי.

גם ראש יד ושם פגש בה לאחרונה לאחר שהצגתי אותה וסיפרתי לו על הספר שנכתב אודות קורותיה בשואה. הוא לחץ בנימוס את ידה, אמר מילה יפה ובזה פחות או יותר תמה השיחה. לא היה שום עניין להזמינה לאיזה פגישה או חלילה לתת לה במה.

רוב הפוליטיקאים, שבציבורי מאוד מכבדים ניצולות וניצולים, לא ממש יודעים מה עושים עם אמא שלי, ודומני שהיא סבורה בסתר ליבה שאין צל של סיכוי שהם יבינו את מה שהיא יודעת על המין האנושי.

בעיקרון, אמא, שבבגרותה הייתה מורה קפדנית ומסורה, תמיד מתנהגת באופן נימוסי, מאופק, מתחשב, זהיר ותרבותי, וזו לדעתי הסיבה שהיא מודה ללוחצים את ידה ולא מסבירה להם שאי אפשר באמת להבין הרבה מסרטונים וסיפורים.

בדרך כלל אומרים לה שהיא גיבורה, שאין הרבה כמותה ושעכשיו היא כבר מוגנת ובטוחה בארצה, אבל אמא לא חשה מיוחדת במינה שכן רבים וטובים מימנה לא שבו מהתופת הנוראה, וכנראה שמניסיון כואב כבר ברור לה שתרבות ואנושיות הן רק מסכה דקיקה.

אולי סיפור אישי קטן יתן לתוכן העגמומי שמתואר לעיל גוון קצת יותר ציבעוני ועכשווי

הדיפלומט שאחראי על יחסי צ’כיה וישראל לא פעם בא לארץ כדי לפגוש את שר החוץ יאיר באופן רשמי. לא בטוח אם ראש הממשלה יודע, אבל לפני שהאיש הגיע אליו, את ארוחת הבוקר הוא בדרך כלל אכל אצל אימי. בקיצור, מידי פעם אני סבור שהעולם קטן ודי מפליא.

קישור למאמר בשם- האישי, המשפחתי והלאומי. קישור לסרטון דוקומנטרי ביוטיוב. קישור למאמר בשם- יש במושב שתי נסיכות עם כוכב זהב. קישור לחדשות 11, הקטע מתחיל בדקה השלושים ואחת ושלושים ושתיים שניות. קישור למאמר בשם- התשובה לשינאה היא אחווה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר