שובה של התקווה

כידוע למי שיודעת או יודע, הציונות שאפה להשיב אומה רדופה שמאוד סבלה בגולה למולדתה העתיקה. ההוזה שחשב על זה בסך הכל היה עיתונאי סקרן שהבין מה קורה, ובלי בושה הוא ניגש לסולטאן ירום הודו ולקיסר כדי לדון במזימתו.

האגדה משפחתית מספרת שאחיו של הסבא של אמא, אדם בשם יוהן פולך שפעם היה סנטור באיזה עיר בירה בארץ שמייצרת המון בירה, ישב באיסטנבול והיה עורך הדין שסייע באירגון הפגישה החצופה בעבור חוזה המדינה, אבל אולי זו סתם שמועה שטרם נבדקה, נחקרה ואושרה.

סביר שלרעייה המודאגת היו חששות קלים כאשר אברהם אבינו בא לשרה אימנו המנומנמת כשכולו מגואל בדם, סיפר לה שהאל שבא לבקר אותו בלילה, ביקש שהוא ירצח בהמה, יבתרה לנתחים כשרים, יחתוך לעצמו כמה חלקים רגישים ללא משככי כאבים ואז גם נתן לו הנחייה לעזוב הכל ולצאת מערבה למקומות בלתי ידועים.

מצד שני, בזמן המקרא לנשים לא היה תפקיד משמעותי או שוויוני פרט לחובה לציית לגברים, להאכילם, לטפל בהם וגם לדאוג לכל הילדות והילדים. אין מילה בכתובים שמתארת את מחשבותיה או תחושותיה של שרה לנוכח האירועים ההיסטוריים המרגשים, אבל אפשר לנחש מה היא עברה בצייתנות ושתיקה.

ככה זה. לפעמים באים אנשים עם רעיונות שנשמעים קצת מופרכים, שלא לומר הזויים, מטורפים או כאלה שלא ממש נחשבים להגיוניים, ומתעקשים שמעשיהם מבטאים הוראה שלכאורה הגיע ממרומים.

צריך להיות סבלניים בכאלה מצבים, במיוחד אם הכוונות והיעדים עשויים להביא לשיפורים משמעותיים. בדוגמאות שלעיל, ההוזה המשונה הפך לחוזה, והמוהל הראשון בהיסטוריה נעשה אבי האומה שחזרה על הפעולה, כנראה בגלל שהברית עם השכינה מאוד חשובה ולעוללים לא ניתנה יכולת בחירה.

כמה טוב ששוב יש לנו מדינה דמוקרטית, עצמאית, חזקה וחמושה, ואפילו קיימות תרופות יעילות לשיכך כאבים כך שהסבל מהעוללים הצרחניים יכול להמנע בעוד שהטקס החשוב נעשה כהלכה, עם שתייה, צהלה, זעזוע, בכי וברכה.

במשך תקופה ארוכה הסתה לפחד ושנאה החליפה את דרכה של האומה והתורה. הדבר הפסול נעשה בכוונה כדי להגיע לשליטה, והוביל לרצח נורא שזעזע את המדינה והסיט אותה מחזונה.

ברצונה של השכינה, מי שלא מנע הסתה שגרמה לנו נזק נורא עכשיו מסובך עד צוואר באישומים פליליים בערכאה, שלא לדבר על החשד לבגידה בשלום המדינה בעבור עמלה בלי שמשרד הביטחון ידע.

ההנהלה שהחליפה את הכנופיה פעלה בצורה אחראית, זהירה, ממלכתית, נבונה ושקולה. במבחן התוצאה, כבר שנה שאין טילים, אין סגרים חונקים ומזיקים, השדות לא בוערים, ברחובות לא מתרחשים יום יום פוגרומים המוניים על ידי גזענים מוסתים ואלימים, הפושעים והנשקים נלכדים, יש ירידה ניכרת במספר הנרצחות והנרצחים, ואין כל כמה ימים הודעה על עוד אישומים פליליים או מחדלים שילטוניים מסוכנים.

במילים אחרות, את ההסתה לשנאה החליפה דרכה של תורה והדמוקרטיה, ובמקום הסרבנות וטיפוח חרדה קיומית מתמידה יש כוונה לחזור לדרכה של האומה. מה אפשר לומר? אחרי שנים של סרבנות, עבריינות ושחיתות חזרה לערכי הציונות זה דבר נפלא.

לפי כל הסימנים, בקרוב מאוד הציבור יתבקש להחליט לגבי הכיוון בו אנו צועדות וצועדים, ולבחור את היעדים הלאומיים הנכונים. האם אנו רוצות ורוצים להמשיך להקריב בנות ובנים במקום להגיע להסדרים מצילי חיים? האם כדאי להגשים את ההוראה לבקש ולרדוף שלום או שאולי צריך למרוד בעקרונות הכי בסיסיים מהכתובים?

מה עדיף לאומה? שלום, רגיעה, שיתוף פעולה ופריחה או לוחמה מתמידה, כואבת ויקרה? מה הוא החזון שמופיע במגילה, שהיא בעצם המצע? מה כתוב תורה? האם הנאשם בשלל כיתבי אשמה פעל לאורה וכיבד את מצוותה? הוא סר מרע, עשה טוב, ביקש ורדף אחר הסדרה בסביבה כדי להגן על ביטחון המדינה?

בעזרת השם, היום יש סיכוי לא רע שחלום עתיק יתגשם. רק צריך קצת אומץ ומוכנות להסתדר עם השכנים, ומייד נוכל לעשות הסדרים גם עם כל האחרים, דבר שמאוד יועיל לכל הצדדים המעורבים.

כל הכבוד ליאיר ולבני על האומץ והמאמצים שנעשים כדי לנסות ולהגשים את החזון מהכתובים. האל מאוד אוהב את רודפי השלום, שכן זה גם החזון של השוכן ברקיע העליון לעם הנבחר שיושב לציון.

קישור למאמר בידיעות.  קישור למאמר בשם- דמוקרט ציוני יביא שלום אזורי? קישור למאמר בשם- הנהגה אחראית והסדרה איזורית. קישור למאמר בשם- גם האמריקאים הם דמוקרטים ציוניים?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר