צועקים בחוץ ומסכימים בפנים
למרבה הצער, מידי פעם יש פער קל בין מה שפוליטיקאים ופוליטיקאיות באמת חושבות וחושבים לבין מה שמתפרסם ברבים למען המאזינות והמאזינים.
נראה שהביישניות והביישנים חוששות וחוששים להודות מול מיקרופונים סקרניים שבעצם כן מוכר להם ולהן מה שכתוב במגילה שהקימה מדינה ליהודים. כזכור לשוכחות ולשוכחים, רדיפת שלום איזורי היא אחד מהיעדים הלאומיים המרכזיים. למעשה, מלמדים את זה גם בבתי ספר יסודיים, וכל שנה חוגגים עצמאות ליהודים.
קצת מוזר שיש במליאה וממשלה ניבחרות וניבחרים שלכאורה לא מכירות ומכירים את חזון הציונים לשוויון דמוקרטי והסדרה עם השכנים. עכשיו מסתבר שבמציאות כולן וכולם בעצם יודעות ויודעים ששלום הוא חזון יהודי עתיק מאז ימים רבים, אבל לצרכים פוליטיים לציבור מושמעים דברים מנוגדים.
ציטוט:
גנץ: התאכזבתי מביקורת השרים על הפגישה עם אבו מאזן, בחדרים סגורים זה אחרת.
שר הביטחון אמר בפתח ישיבת סיעתו כי “מי שאחראי לשלוח חיילים לקרב חייב לעשות הכל כדי למנוע אותו”.
עד כאן ציטוט.
בעברית קלה, שר הביטחון האמיץ מנסה להגשים את חזון המדינה, ויש חברים וחברות בממשלה שמסכימים ומסכימות לדבר, כולל ראשה, אבל לא כולן וכולם מעזות ומעזים להודות בכך ברבים.
מצד שני, כנראה שלמען המעריצים והמעריצות שהתרגלו להסתה, שנאה, הכפשות, השמצות, פחדים קיומיים, האשמות וטענות, בכותרות מפיעות טרוניות, טענות והצהרות קצת אחרות.
איך אפשר לכזב בהצלחה לאזרחיות הלאומניות ולאזרחים הסרבניים אם כולם וכולן כבר יודעות ויודעים שראש הממשלה עצמו הסכים למפגשים שמועילים לכל הצדדים? מה, התושבות והתושבים לא יודעות ויודעים מה כתוב במגילה ובתורה לגבי בקשת שלום בשכונה?
מי שבטעות או בכוונה סבור או סבורה ששלום מסוכן או רע למדינה כנראה לא מבין ומבינה בתורה, וגם לא מכיר את המצע הרשמי של המדינה. מלחמה עושים רק אם אין ברירה. לעומת זאת, שלום זו מצווה מאוד חשובה.
קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- ציוני אחראי שאינו קיצוני. קישור למאמר בשם- הללויה! התקווה עוד לא אבדה. קישור למאמר בשם- הכנופיה הודחה והציונות שבה לנתיבה. קישור למאמר בשם- נראה שהמדינה שבה לחזונה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
