פתרונות פשוטים לחיים מסובכים

אולי קצת פילוסופיה תסייע לאומה שכבר מספיק סבלה? בבקשה:

בזמן שמשתדלים לפלס את הדרך בחיים מאוד חשוב לקבל באהבה את הכישלונות, המבוכות, הטעויות, הנפילות, ההתפקחויות, האכזבות, המכות, הצרות והבעיות. חלילה, אם לא נוהגים בצורה כזאת לפעמים חשים כמו איוב, שלא הבין את הכוונות הניסתרות לאסונות, וסבר בטעות שיש קשר בין אמונות או כוונות טובות לבין תוצאות.

יש שלושה כללים די פשוטים שעשויים להקל על החיים. מותר להרהר בהם, להתעלם, או לנסות לבדוק אם ליישם את המומלץ באמת קצת מנחם.

1 צריך לכבד אחרים, להיות מנומסים ומתחשבים, אבל גם חשוב לאהוב ולכבד את עצמך.
2 צריך להביע תחושות ביושר גלוי ולשחרר את הלחצים הפנימיים, אבל בלי להאשים.
3 צריך לעשות כל מה שאפשר, אבל להבין שאת התוצאות קובע השוכן במרומים.

זו פחות או יותר הנוסחה לאושר, אפילו שלמרבה הצער יש לנו נטייה לקטר או להאשים מישהו אחר אפילו שזה לא ממש עוזר להתגבר, לתקן או לשפר. מי יודע? יתכן שהתופעה מייצגת תכונה מולדת שנותרה בנו מאז אדם אבינו וחווה אימנו.

כנראה שהבעייה עם הצעות פשוטות לפתרון סוגיות מאוד סבוכות היא שהן לא נחשבות רציניות ואמינות, שכן ההוראות נראות יותר מידי ברורות וקלות.

הנה לדוגמה, אבותינו ניסו להסביר את עיקר כוונתה של השכינה בצורה קליטה ואמרו- ואהבת לרעך כמוך, או- אל תעולל לזולתך מה שלא נעים לך, אבל מסתבר שפירוש התורה כולה בעזרת אימרה קצרה לא ממש תיקן את הבעייה. עובדה היא שהמתחזים לכשרים לא העלו את קיצבת הזקנה הדלה, והעבריינים הסדרתיים הסתבכו בשלל אישומים פליליים, שכוללים, הפרת אמונים, שוחד ומרמה.

יתכן שהסוגיה קצת יותר מורכבת ממה שנראה.

כזכור לזוכרות ולזוכרים, אנו נולדים אנוכיים, רעבים ומפוחדים, ומסיבה זו יש לנו צרכים, דחפים ורגשות עזים. מצד שני, אי אפשר לקיים חיי קהילה בכזו צורה, שכן חמדנות, אלימות ותוקפנות הורסות אותה, ולכן עדיף לנו לשתף פעולה, שכן ביחד יש לקבוצה הרבה יותר עוצמה.

במילים אחרות, מאז שפעם הוסבר לנו שאסור להתפנות ברגע שיש צורך בזה אלא צריך להתאפק, לבקש רשות מדמויות סמכותיות עסוקות ורק אז לגשת לכיסאות שלצידם גלילי ניירות התפתחה אצלנו הבנה שיש גבולות, ושחשוב להתחשב באחרים ובאחרות אחרת באות תוצאות לא נעימות.

אין לילדים וילדות ברירה אלא לוותר על החופש לעשות כל מה שבא להם ולהן באותו רגע, ולשחק לפי הכללים והחוקים. מסיבה זו מאז ילדותינו יש מאבק מתמיד בין מה שאנו רוצות ורוצים לבין מה שימנע הסתבכות עם הזולתים, גערות ממורות קשוחות או הפרת חוקים ועונשים.

מצד שני, מתן כבוד לנהלים מאפשר לנו להגיע להשגים מופלאים, מדהימים וכבירים. רק חשוב לזכור לשמור על הכללים ולנסות להגיע ליעדים האישיים בלי להזיק לאחרים.

דומה שאם לא מאשימים, לא מזיקים, מכבדים את עצמנו ונזהרים בכבודם של אחרים, עושים מה שיכולים ומקבלים את הכשלים כרצון השוכן במרומים בלי לחוש אשמים או מתוסכלים, אז פחות סובלים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר