עגלים עברייניים ותליונים מוזהבים

כשעוסקים בהנדסת תודעה, בהסתה כנגד רשע ופשע, או בחשיפת בעייה לאומית חמורה חשוב לבסס את הטענות המועלות על איזה עובדה. למעשה, הסתה עובדת נפלא אם יש גרעין קטן של אמת בצידה.

בזמן האחרון, נראה שרדיפת ממון החליפה את האמונה בחזון לציון. תיאורטית יש שוויון, אבל במקום לכבד את מצוותיו של האל העליון ההנהלה שהודחה מסובכת עד צוואר באישומים פליליים בעוון ביצוע עוון אחר עוון, וראש הכנופייה הנכלולית, העבריינית והצעקנית נמצא בדרכו להרשעה וישיבה בתא קטון.

אך לא מזמן העבריין הסידרתי זכה לקבל כבוד אמיתי, שלא לומר מלכותי, ודיוקנו המוזהב הודפס על תליון יוקרתי. אומנם, בתורה כתוב שאסור לסגוד לפסל או להעריץ תמונה, אבל היוצר טוען שהמניע שלו הוא אהבה טהודה.

חוץ מרגשנות, נאמנות עיוורת והערצה, כנראה שאפשר גם לעשות מדברים כאלה פרנסה לא רעה. סך הכל, הרי המאמינים משלמים יותר על מזון שמוטבעת עליו חותמת יקרה.

בכתובים כבר יש התייחסות לתופעה המצחיקה, אבל שוב ושוב יש טעויות ואנשים מנשקים בצלמים, סוגדים לתליונים מוזהבים, מעריצים עגלים נוצצים, מתרפקים על מזוזות עץ קדושות או מפארים תמונות ציבעוניות של קשישים ישישים עם מגבעות או מצנפות יפות.

נו טוב. כל פעם שהעם טועה ונוהה אחרי אלילי שווא או מה שנראה נוצץ כזהב הרב חסדו נאלץ לשלוח תזכורת לדבריו. לפיכך, לא סתם יש אישומים פליליים וסיבוכים משפטיים כנגד החוטאים עכשיו. הכל ברצונו, וצריך לכבד ולקבל את החלטתו.

ציטוט:

חֵטְא הָעֵגֶל הוא חטא מקראי המסופר בפרשת כי תשא, בחומש השני, ספר שמות.על פי המסופר במקרא בני ישראל יצרו פסל זהב (לפי חלק מהפרשנים: עץ מצופה זהב) בדמות עגל. הדבר אירע במדבר סיני בתאריך שבעה עשר בתמוז, ארבעים יום לאחר מתן תורה וכשלושה חודשים לאחר יציאת מצרים.בימינו הביטוי “עגל הזהב” משמש כמטפורה ומוזכר בהקשרים של סגידה לחומר ורדיפה אחר עושר וממון.

עד כאן ציטוט.

באיזה ספר כתוב- לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה?

באיזה מקום מופיעים הציווים- לא תחמוד, לא תנאף, לא תגנוב, תעלה את קיצבת הקשישים ואל תפריח כזבים?

עיקרה של תורה מדבר על שנאה? אולי סרבנות לשלום והסדרה? אולי יש הוראה לגרום לאחרים נזק שהיה מציק לך?

יתכן שנאשם בפלילים הסיט אומה שלמה מתורתה, דרכה וחזונה למטרות שליטה? הסתה לחרדה קיומית עזה ולשנאה הובילה לרצח נורא? ממש מזעזע.

אולי כדאי להשתמש במסרים הכי בסיסיים מהמגילה והתורה כדי להסביר לפרהסיה שאיבה, טינה ולוחמה מתמידה הם טעות נוראה? אולי זה יבוא כהפתעה אבל שנאה אינה עיקרה של תורה.

כנראה שזה לא מספיק ברור לראות שהעבריין הסידרתי טעה, שגה וחטא כאשר יש רק שלושה כיתבי אשמה ושתי ועדות חקירה. אולי חשוב לציין שמעשיו הפסולים, הרעים והמסוכנים של הנאשם בפלילים לגמרי סותרים את הכתוב בכתובים וגם גרמו לנו נזקים חמורים, שלא לדבר על הפרת החוקים ואובדן חיים.

עוד ציטוט:

בליכוד שוברים את הראש: איך להעלים את “תליון הנאמנות” של נתניהו.

מבוכה בניחוח צפון קוריאני: אחרי שתומכי ראש הממשלה לשעבר הפיצו תליונים עם דמותו טבועה בתליון מוזהב, נתניהו ניסה אתמול להתנער מהקמפיין. “לא צריך הצהרות נאמנות”.

עד כאן עוד ציטוט.

כידוע למי שיודעת ויודע, השכינה היא רוח ואמונה ולא חומר, חומה, גיבעה או מזוזה. לפיכך, מי שמעריץ תמונות ציבעוניות של ישישים קדושים או מנשק תליונים מוזהבים עם דיוקן של נאשם בשלל תיקים פליליים בעצם חוטא למצוות המפורטות בכתובים.

קישור לסיפור עגל הזהב בויקיפדיה. קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר במעריב. קישור למאמר בשם- הבטחות מצחיקות והאשמות פליליות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר