סיפורים ישנים ותעלולים מוכרים

לפעמים כדאי להביט בסרטים ישנים, שכן זה קצת עוזר להבין את מה שבהתחלה מפספסים, וגם מסייע להפקת לקחים.

היו היה לפני שנים מוכר רהיטים רהוט ומרשים שלא ממש כבש את יצרו כמו שגיבורים אמיתיים עושים. למעשה, הוא היה נשוי שלוש פעמים אבל לא הצליח להתאפק ולכן שוב ושוב ושוב בגד בכל שבועות האמונים שניתנה לפני קרובים ואורחים רעבים.

אומנם בכתובים כתוב- לא תנאף, אבל כנראה שלא כולם מתעניינים בספרים ישנים, ומסתבכים בנאפופים לצרכים אנוכיים וחמדניים.

עיקר העניין הוא מובן לא הקושי שיש לגברים חסרי מעצורים לשלוט בדחפים אסורים או חרמניים אלא השיטה המרשימה שבה עבריינים חלקלקים מעבירים את האשמה מעצמם לאחרים.

הנה למשל, בסרטון הנושן שבקישור הנאשם הפלילי מתייצב בציבורי ומספר ביושר שהוא אדם בוגדני, אבל אז ממהר לטעון שזה רק עניין משפחתי אישי, שולי ופרטי.

מייד לאחר הפרחת כמה משפטים זעופים ראשוניים שכנראה תורגלו מול ראי, הנואף הסדרתי מסית את הדיון מחטאיו ובמרבית הזמן שנותר מטיל אשמה על מי שלכאורה גילה את הפרשה המביכה.

למעשה, רוב הראיון לא עוסק באמינותו, אופיו, טיבו או יושרו של בוגד שחטא לתורה כמעשה של שגרה אלא נותן לעבריין במה להדגים איך לוקחים אירוע מבזה, מסחררים קצת ומשתמשים בזה כדי להסית, להכפיש ולהאשים, כאילו מישהו אחר הוא החוטא.

במציאות, מי שחושף שחיתות ועבריינות אינו פושע מלא נכלוליות או זדוניות. מצד שני, מי שנתפס בקלקלתו בדרך כלל מפחד להודות באשמתו שמא יבולע לו, או שסתם קיים אצלו חשש קיומי מרעייתו.

חוץ מזה, מי שבוגד באהובתו הנאה כמו גם בכל קודמותיה עלול לעשות דבר דומה למדינה כולה, ולכאורה זה אומנם קרה.

לאחרונה הסיפור חוזר על עצמו. הנאשם נתפס חוטא ומפעיל כנופייה עבריינית להנאתו, אבל במקום לקחת אחריות על כישלונו הוא מנסה לספר שפושעים לכאורה סתם שתפסו אותו.

קישור לפרשת הקלטת הלוהטת. קישור למאמר בשם- טיעונים ריקים אינם מבוססים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.