נוסחה פשוטה לשיפור החוויה

למרבה הצער, ברוב חסדה השכינה לא העניקה לאדם וחווה הרבה בינה. אולי זה קרה משום שהפרי האסור רק זכה לקבל מהחוצפנים שהפרו חוקים נגיסה מבוהלת וקטנה.

כנראה שמהסיבה הזו, אחד הפילוסופים היוונים הכי נבונים ועתיקים פעם הסביר לאנשים שאת רוב הדברים איננו מבינים, אפילו שזה קצת לא נעים להודות בכך ברבים. סביר שהאיש באמת היה מאוד נבון, שכן הוא מת ונכנס להיסטוריה בגלל שהעז להודות בבורותו האנושית בפני ההמון.

בדרך דומה, אצלנו נהוג לומר- הכל ברצונו והכל לטובה, כנראה מתוך הבנה ששליטתנו מאוד מועטה ולכן חשובה חוכמת הקבלה. סך הכל, יש דברים שלעולם לא נצליח לבצע או נדע, וחבל סתם לסבול מתחושת נחיתות או תיסכול לא נעימה.

בגלל שרגשות מסויימים גורמים לתחושות לא נעימות לברואות והברואים, עם השנים היו ניסיונות רבים למצוא את הדרך אל האושר, השלווה והיכולת לקבל את המציאות ברגיעה, באהבה ובלי תלונה.

מחוסר ברירה ובגלל שכל הניסיונות הקדושים האחרים עדיין לא לגמרי הצליחו להביא אושר ושלווה לכלל האוכלוסיה, היה צורך להמציא נוסחה עדכנית, משולבת ופשוטה שתסייע לבני אדם ובנות חווה לעבור את חווית החיים בצורה קצת יותר סבירה, אבל מאוד חשוב לקיים בקפדנות כל מצווה שמפורטת למטה אחרת לא מגיעה הצלחה מופלאה.

1 לכבד את עצמך ואחרים.

לתת כבוד לזולתים ולזולתיות ולבקש שלום זה עיקר התורה והמצוות, כך שעם זה אין שום בעיות. מצד שני, בגן הגננות הטילו עלינו מגבלות והנחיתו הוראות, בבית הספר המורות אמרו לנו מה מותר ואסור לעשות, שלא ממש עשינו טוב בבחינות, וגם שמו לנו מגבלות שונות וחילקו משימות מייגעות,

בצבא הורו לנו לציית בהכנעה, לרוץ כה וכה ולמלא פקודות. מי שטעה חטף עונשים או צעקות. במילים אחרות, מהגן ועד סוף הצבא אומרים לנו מה לעשות, מבקשים שנכבד את האחרים והאחרות וגם נותנים לנו ציונים מביכים, מחלקים הוראות ומשמיעים הערות מעצבנות.

למה לא מלמדים את הנוער לכבד את עצמו, את דעתו, רצונו ואמונתו? לסלוח לעצמה או לעצמו על טעותה או טעותו? למה לא מלמדים תלמידות ותלמידים לקבל את עצמם באהבה, שהרי הם והן נוצרו ברצונה של השכינה?

בקיצור, כולנו יודעים מגיל צעיר שמאוד חשוב לכבד ולא להזיק לזולתיות ולזולתים, שכן אלה החוקים החברתיים הכי מרכזיים, אבל לעצמנו איננו תמיד סולחים, ובליבנו גם זוכרים את התלונות והציונים מהמורים, ואת טענות המפקדים, כאילו שדעת אחרים קובעת או יודעת מה אנו בפנים.

חשוב שנהייה סלחניים כלפי עצמנו. אמונות שליליות והגדרות עצמיות שליליות גורמות לתחושות לא נעימות, וטעויות או שגיאות בדרך כלל אינן מכוונות.

2. הכלל השני בנוסחה הוא זה שבעצם מחליף עוגמה ומועקה בהרגשה הרבה יותר טובה. צריך לומר מה מרגישים ומרגישות בפנים, בלי חשש או פחדים מיותרים, אבל חיוני לא להטיח האשמות, כאילו שמה שחשים מבפנים, או איך אנו מגיבים לדברים, הוא לכאורה באחריות גורמים חיצוניים.

חוץ מזה, אם לא מסתפקים בהבעת הרגשות הפנימיים הכנים ועוברים לחיפוש אישומים, הדבר בדרך כלל לא ממש פותר את הבעייה או מוביל לשיפור ההבנה אלא מעורר עימותים, תירוצים או מצית ויכוחים לא נעימים.

דבר די נפלא קורה כשאומרים לאחרות ולאחרים בנימוס מה שבאמת חשים בפנים, בלי חרדות, מעצורים, פחדים והיסוסים, ובלי להאשים- למרבה ההפתעה חשים הקלה וקצת צוחקים. לעומת זאת שמשמיעים כזבים, מסתירים דברים שנחשבים מביכים או חוששים מהבעת רגשות אחרים שהם אולי קצת סוערים, תוקפניים או זועפים אז אומרים דברים ריקים שלמרבה הצער לא מעוררים הבנה, הקלה או חיוכים.

בעברית קלה, כדי לצחוק ולחוש הטבה יש לדווח על התחושה, אבל חשוב להיזהר מאוד לא להפיל את האחריות לה על איזה ממשלה, חוויה, אוזן יותר מידי גדולה או יציר מעצבן שנברא ברצון השכינה.

אפשר לומר- אני חש מרוגז ועצבני, ואולי לקבל קצת הבנה במקום- אתה משגע אותי ולכן מייד אוציא את אקדחי ואשתמש בו כנגדך להנאתי כדי להביע את זעמי, לאבד את חירותי ולחוש חרטה במשך הרבה שנים בתאי.

3. הדיבר האחרון בתורה שהומצאה במיוחד כדי לעודד את הפרהסיה הנכאה הוא לעשות כמיטב יכולתך, שהרי במילא אי אפשר לעשות יותר, ואז לא חשים חרטה.

זוהי פחות או יותר הדרך אל האושר והתורה כולה, אבל בגלל שהמאמר הזה סתם מופיע בעיתון יש אפשרות שהוא בכלל לא נכון.

קישור למאמר נוסף בנושא. מקור האיור

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר