משיח בא ונקבר באמריקה?

מתוך מחשבה שכדאי לרכוש השכלה רחבה ולגלות את אמריקה פעם נסעתי לגולה, למדתי שם הרבה דברים מעניינים, פגשתי המון אנשים משונים או מוזרים, ואז אפילו פתחתי קלינה טיפולית קטנה בעיר הגדולה שלעולם לא מפסיקה.

בכל יום ראשון היה מגיע לביניין המפואר שוער סף נחמד ומנומס, כשהוא לבוש במדי חליפה וחבוש בכובע עם מצחייה שיראה שהוא בעבודה.

עם הזמן התיידדנו, ובבקרים הייתי מביא לו קפה מתוק מידיי וסופגניה. המבטא הספרדי גילה שריי הוא בעצם רמון, אבל כמו אצלנו כאן גם באמריקה כולם כנראה רוצים להראות שייכים לקהילה

כשפסח פעם שוב הגיע שאלתי את ריי אם זה בסדר שאביא לו את המאפה החביב עליו שכן בחג לא אוכלים חמץ אלא רק מצה. ריי קצת צחק מהבדיחה, אמר שהוא מעדיף את הסופגנייה הרגילה והוסיף שהוא לא מקיים את כל מיצוות הכשרות כהלכה.

קצת התפלאתי מהתשובה שחשפה ידע שבדרך כלל אינו מוכר לחברי הקהילה הלטינית הגדולה, שכן הם בעיקר מדברים על היהודי שנחשב למושיע.

לאחר שהתעניינתי ריי סיפר לי שלפני שהיה שוער סף הוא עבד שנים בבית חולים יהודי גדול, ותפקידו היה להגיש אוכל במחלקה בה שיכנו אנשים חשובים. פעם הביאו לשם איזה רב חשוב שטופל חודשים רבים, ולפני שהיו מרשים לו להיכנס ולהגיש את מגש המזון עשרות יהודים מזוקנים בשחורים במסדרון היו מביטים באוכל, מתייעצים ומסבירים לפני שהיו מאשרים.

אחרי כמה ימים ריי הפך למומחה גדול בהילכות מזונות כשרים, והוא האכיל את המטופל הקדוש במשך חודשים בזהירות, בהתחשבות, בקפידה, בכבוד רב וברחמים.

האזנתי לסיפור ברגשות מעורבים. כלל לא ידעתי שאני מאכיל את מאכילו של המשיח בסופגניות טעימות ומתוקות במשך שנים, וגם הבנתי שנסתרות, משונות ומוזרות הן דרכיו של השוכן במרומים.

מי יודע? אולי הרב חסדו שלח חילוני שולי לתגמל את מי שטיפל והזין את שליחו?

מצד שני, יתכן שהדברים בעולמו לגמרי מקריים ואנו סתם מקווים שיש סדר באירועים אחרת אנו מפחדים שיבואו אסונות לא מובנים שאינם מוסברים על ידי שליחיו של השוכן במרומים.

קל לחשוב שדברים עצובים או כואבים קורים בגלל שהיינו ילדים רעים. אפילו יותר פשוט לחשוב שמישהו לכאורה קובע את מהלך האירועים כאילו שיש תוכנית וסיבה הגיונית לאירועים.

במציאות עונשים כואבים נופלים על צדיקים תמימים, ופושעים סידרתיים מקבלים מטוס פרטי, מאבטחים, תקציבים ויכולת שליטה באחרים. ככה זה בחיים.

בתורה שמשה הביא לנו מההרים כתוב ממפורש שאסור לסגוד לאלילים שכן לכל הכוכבים, היצירים והברואים אחראי לבדו הרב חסדו השוכן במרומים.

למעשה אפילו יש דיבר שבמיוחד עוסק בנושא הזה, והוא מורה לנו לא להעריץ שום פסל או תמונה כאילו שיש בהם קדושה. אין פלא שמנהיג האומה התעצבן ושבר את הגירסה הראשונה כשראה את העם מרקד סביב פרה.

ללא קשר להוראות בתורה הקדושה, יש חוטאים שבטעות סוגדים לקדושים מזוקנים שמופיעים בצילומים, או לחפצים מעץ שתלויים על המשקופים. אולי חשוב לזכור את מה שכתוב בתורה. רוח ואמונה אינן חומר או תמונה. מי שעושה מהתורה הקדושה פרנסה מבצע חטא הנורא.

בקיצור, לא תמיד נראה שיש צדק, היגיון או שבאה תועלת לציבור, אז צריך למצוא איזה סיבה שתסביר את הסיפור שאינו תמיד ברור.

אם למשל אומרים- הכל ברצונו והכל לטובה מייד משתפרת ההרגשה, אפילו שהמציאות נותרת קשה או עגומה.

היהודים מאמינים שמשיח פעם יגיע ותבוא גאולה. לצורך העיניין יש לתקן את העולם ולוודא שעשר מיצוות התורה מקובלות על כל האוכלוסייה.

כשזה יקרה, התחשבות, חמלה ופשרה יחליפו שנאה, קינאה, איבה, שאיפה לשליטה או רצון בוער בנקמה אלימה, והכל יהייה נפלא.

בינתיים, עוד לא התקיימה תחחית המתים, שלום לא בא ועדיין מתרחשים בעולמו פשעים איומים. לפיכך, לא בטוח שהרב תכול העיניים מברוקלין באמת היה המשיח בן דויד וצריך להיות סבלניים

קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- איומים משמחים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.