משיח בא ואין גאולה? למה?
סליחה על השאלה, שאולי היא במקומה, אבל אם משיח לכאורה כבר בא, מה לגבי הגאולה, התחייה וההטבה?
העולם כבר נפלא? יש שלום ואין מלחמה? יש סובלנות ותמה המריבה? החוטאים הסידרתיים נהנים מסיגרים רעילים והמורשעות הלקויות לוגמות ברגיעה שמפניה ורודה שעליה שילמו אחרים? ההולכות וההולכים קמו, הזיזו את המצבות ושבו אלינו בריקודים?
מי טוען שאם נרבה במעשים טובים לכאורה מייד נראה בשובו המופלא של הרב הצדיק שדיוקנו מפאר את התמונה קדושה? אז מה, משיח לכאורה בא, נאסף אל אבותיו, נקבר בגולה והעולם עוד לא השתנה? למה? מה לגבי תחיית המתים? משיח לא אמור לטפל בכאלה עניינים?
טוב שגם הפסל המפואר של הנפטר שזמנו עבר אינו מופץ לפרהסיה, אחרת חלילה הייתה הפרה של איזה הוראה עתיקה. סך הכל, בתורה יש איסור חמור על הערצת איזה בצלמית מגולפת או תמונה מרשימה אבל אין שם אף מילה לגבי הדפסה מרהיבה, אז הכל כנראה כשורה.
למעשה, בדמוקרטיה חופשיה מותר גם לחשוב שהאל דר בקופסת עץ קטנה שתלויה בכניסה, ושהוא רוצה נשיקה, ליטוף או לפחות ריפרוף של מגע. המהדרין משוכנעים שהבריאה מסתתרת בנקיקים שבין חומת אבנים ודוחפים לחריצים שבאוזניה המון פתקים, והמקפידין מדמים שהרב חסדו בעצם מתחבא מתחת לריצוף של מסגדים ומשתוקק לדמם של בעלי חיים שחוטים.
במציאות, כלל איננו יודעים היכן נמצא אלוהים, אבל יודעי דבר מספרים שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן, כך שלא בטוח שיש לו קביעות באיזה משכן.
החילוניות והחילונים בכלל לא בטוחות ובטוחים בנכונותם של סיפורים ישנים, אבל המאמינים מציגים הדפסים ציבעוניים וכשרים שלדעתם מראים את שליחו האישי של הרב חסדו למפקפקות ולמפקפקים.
כמובן, הבעייה היא שלא באו לעולם שום ניסים, שיפורים או שינויים, ולכן קצת קשה להאמין שמשיח לכאורה בא, תיקן את כל הפגמים ואפילו לא כתבו על כך דבר בעיתונים.
אולי סיפור קטן יוסיף עניין.
במשך שנים השוער הנחמד בבניין בניו יורק בו שכן משרדי הצנוע קיבל בבוקר קפה ושתי סופגניות, שכן אם הגעתי מוקדם היה לי זמן לעשות קניות, והוא היה מאוד עסוק בלפתוח ולסגור דלתות. יום אחד סיפרתי לו שליהודים אסור לזלול מאפים טעימים בחגים מסויימים. שנינו לעסנו, לגמנו, ואז הוא ענה ואמר שמוכרים לו כל המנהגים התזונתים בכל החגים.
זה היה מאוד מפליא. איך יתכן שבחור חביב ונימוסי ממוצא דרום אמריקאי שפעם עבר כיבוש ספרדי מכיר את מינהגי העם היהודי? מסתבר שלפני שהצדיק עבד כשוער הוא הגיש מזון למאושפזים שקיבלו יחס מועדף וטוב יותר. במשך כמה חודשים הוא הכניס והוציא מגשים באגף האנשים החשובים רק לאחר שהם עברו ביקורת קפדנית של כמה עשרות משגיחים מודאגים, ובחלוף הזמן הוא למד את כל האיסורים הקדושים.
על אף הטיפול המסור והתנאים המשובחים, הרב הקדוש השיב את נפשו לאלוהים, אבל עדיין יש מאמינים שמשוכנעים בדברים קצת שונים.
כלל לא ידעתי שאני מאכיל בסופגניות במשך שנים את מאכילו של המשיח, אבל ברור לי לחלוטין שאינני מבין הרבה בכוונתו של כותב המחזה, והסיפור המשונה רק מוכיח את זה.
קישור למאמר בשם- חמדנות, עבריינות ורוחניות. קישור למאמר בשם- דיוניים מענינים עם השוכן במרומים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
