מרי סתם נורתה בראשה. אז מה?

לכאורה, רק קצין אמיץ אחד מהצוות המהולל שפעם התגנב והסתער בגבורה במטרה לשחרר את מטוס הסבנה החטוף מעולם לא הגיע לבית המשפחה האבלה, ולא ברור למה.

לכאורה, דני יתום, עוזי דיין, אהוד ברק ולוחמים אחרים באו לניחום אבלות ואבלים, וגם סיפרו לשכולות ולשכולים מה הם יודעים מהאירועים.

יתכן שהמשפחה חשה שמי שלא הופיע כנראה חש קצת חרטה, חרדה או בושה, אבל מעולם לא נערכה בדיקה, והתעלומה נותרה בעינה.

ציטוט:

ההרוגה הנשכחת במבצע סבנה: עד היום לא ברור מה גרם למותה של מרי הולצברג.

כ-100 נוסעים שוחררו במבצע ההרואי של סיירת מטכ”ל במטוס סבנה החטוף, רק אחת מהם שילמה בחייה. הסיפור שלא סופר על בת הקיבוץ שהלכה לעולמה בערב חג השבועות 1972.

הולצברג הייתה בת 22 במותה, נשואה טרייה לאנדרסן, אז סטודנט לרפואה, היום רופא פסיכיאטר. הוא הגיע לארץ כשנודע לו על פציעתה, שהה לצדה בבית החולים תל השומר, עד שנפטרה. “גם היום זהות היורה נשמרת בסוד”, הוא אומר בשיחת טלפון מנורווגיה. “היא קיבלה כדור מעל העין השמאלית. אף אחד לא יודע בוודאות אם זה היה כדור ישראלי או פלסטיני”.

עד כאן ציטוט.

האם הלוחמים חתמו על האקדחים הזעירים שקיבלו לפני תחילת המבצע? האם הקליע הקטלני שהוצא מראשה של מרי זכרונה לברכה נשמר באחד מהארכיונים באיזה מגירה?

אולי אפשר לבדוק מי היה חתום על הנשק שלכאורה ירה במנוחה שלא היוותה סכנה, או שאין לציבור עיניין לברר מי אחראי לפרשה ישנה ועלומה שאינה ממש ידועה?

העניין הוא לקיחת אחריות. לא הטעות שאולי נבעה מעודף עצבנות.

יתכן שהכותרת מהציטוט קצת מטעה. השאלה היא לא מה הרג את מרי, שהרי ידוע שהיא נורתה בראשה, הסוגייה המעניינת באמת היא מי היה זה שירה בה ועוד לא ביקש סליחה. אולי זה שווה בדיקה למען המשפחה?

קישור למאמר במעריב.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר