מצווה חשובה והזוייה

יש בתורה פסוק יפה שהשמעתו היום בפרהסיה כנראה תחייב בדיקת משטרה ותעורר מהומה גדולה.

ציטוט:

לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

הנה עוד ציטוט שאולי נשמע כמו בוגד שמאלני שאינו מספיק לאומני או לוחמני אבל הוא לגמרי יהודי:

 סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.

עד כאן ציטוט.

למרבה הצער, מדינה שחשה רדופה ואחוזת חרדה קיומית מתמידה כבר אלפי שנה בגלל ההיסטוריה העצובה והמציאות העגומה לא יכולה להרשות לעצמה להניח את חרבה או לעצום את עינה. אין ברירה. כנראה שבגלל זה בהימנון שלנו כתוב שעין לציון תמיד צופייה.

קדושת החיים מחייבת אותנו להיות עירניים, שכן בכל דור ודור יש זדים מזיקים שבמקום לבקש שלום עם השכנים זוממים להפיץ שנאה ולפגוע באחרים לצרכים אנוכיים או פוליטיים.

בקיצור, רדיפת שלום זה אולי רעיון נחמד וחכם, אבל לא כולם הגו בתורתם, ולפעמים יש צורך לנטרל את אלה שבבורותם ותוקפנותם מסכנים את מעשי ידיו של בורא עולם.

הפוליטיקאיות והפוליטיקאים לפעמים די נהנות ונהנים לקבל כותרות בעיתונים. למעשה, לפעמים נדמה שבכוונת תחילה מושמעים למיקרופונים דברים מקוממים, מטופשים, זדוניים או מסיתים, במיוחד כדי לשלהב ולרגש את הצופות והצופים.

יתכן שבצורה זו, ניבחרות וניבחרי הציבור חשות וחשים יותר חשובות וחשובים, אולי בגלל אור הזרקורים והרעשים. מצד שני, בדמוקרטיה כולן שוות וכולם שווים. יתירה מכך, לאזרחיות ולאזרחים יש זכות לחשוב לבד וגם אין שום חובה להסכים עם מה שנאמר על ידי פוליטיקאיות ופוליטיקאים.

אז איך אפשר לדעת מי מהדוברות והדוברים אמינות ואמינים ומי מהן ומהם מכזב לצופות ולצופים למען רווחים פוליטיים או אישיים?

זו שאלה מצויינת ואולי כדאי להסביר את הדברים שכן הנאומים שמתפרסמים לפעמים קצת מבלבלים, לא הגיוניים או סתם בילתי מובנים.

יהודי נבון אחד פעם אמר שאת העץ צריך לשפוט לפי פיריו ולא רק לפי מראו. בעברית קלה, קל לדעת מי מנציגות ונציגי הציבור מסית לפעולות שיגרמו נזק מר, ומי מבין ומבינה את ההוראות שלכאורה הגיעו ישירות מהרב חסדו, אלה שמדברות על הימנעות מפגיעה ומתן כבוד ליצירתו.

במילים אחרות, לא תמיד חשובה דעתם ודעתן של ניבחרים וניבחרות. מה שהרבה יותר חיוני זה להבין שבכל הדתות פגיעה ביצירים וביצירות אסורה, כנראה בגלל התוצאות המצערות.

מי יתן ויבוא יום בו כולם יהפכו את הטנקים לטרקטורים ואת הנשקים לסירים או לכלי בישול עמידים. למרבה הצער, עד שזה יקרה ברצון השוכן במרומים היהודים חייבים להיות מוכנים, חמושים ועירניים, שכן כל הזמן יש סיכונים.

לפיכך, דיבורים על הנחת הרובים למען הסדרים שלווים ופחות אלימים אולי משקפים את הכתוב בכתובים הקדושים אבל כרגע לא ממש ניראת כמו רעיון טוב לחוששות ולחוששים. סך הכל, זה מאוד קל לפחד ולשנוא. לעומת זאת, קצת קשה להתגבר על חששות ולנסות לגייס מספיק אומץ כדי למצוא פתרונות.

למרבה המזל, יודעי דבר מספרים שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, וזה כנראה אומר שמשיח עוד לא בא. מי יודע? אולי אם נתפלל-שים שלום שלוש פעמים ביום יתכן שהוא יגיע בשתא הבאה? אסור לאבד תקווה.

קישור לויקימילון. קישור לויקיטקסט.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.