מלחמה סופנית או הסדרה איזורית?

והרי הודעה משמחת שאולי תשפר את תחושת הבטיחות ותגרום לעליצות:

מדיניות העמימות הישראלית כנראה הסתיימה, ועברנו לשלב האיומים באלימות. במילים אחרות, התחלנו להתכונן לבאות כי יתכן שיהייה צורך לנטרל סכנות.

נו טוב. זה קצת לא נעים להשמיד עמים שלמים בכמה הבזקים רועשים, אבל תמיד נוכל לספר לעולם הנדהם שבתורה כתוב שמותר להשכים ולנטרל את הזוממים לגרום לנו נזקים.

ציטוט:

פרסום ראשון: אחרי הפסקה – חיל האוויר חזר לתרגל תקיפה באירן.

בהנחיית הרמטכ”ל, לאחר כשנתיים – החלו אימונים לאפשרות של תקיפת מתקני הגרעין • הרקע – הניסיון האמריקני להחזיר את אירן לשולחן המו”מ • בישראל מבינים שיש להיערך צבאית למקרה של כישלון מדיני

עד כאן ציטוט:

במידה ונאלץ לחסל סיכונים אזי אחרי התדהמה והגינויים נוכל לטעון שכל הנסיונות להגיע להסדרים בעזרת האמריקאים ודיונית תרבותיים רק הצחיקו את הפרסים.

כשיתפזרו העננים וכולם יהיו קצת יותר רגועים תישאל השאלה- מי בעצם מתגעגע לאיראנים פרט לטרוריסטים בהם הם תומכים? מי יודע? אולי העולם יתאושש מהתדהמה ויודה ישראלים?

כבר עברנו שני חורבנות ושרדנו כמה אסונות נוראיים, אז אין באמת סיבה לחשוש מהבאות. הרב חסדו שומר על עמו הנבחר מכל הצרות מאז שנים רבות. למעשה, סביר שבאיראן קצת יותר חוששים שכן אנו חמושים ונחושים, והם סתם חוצפניים.

קישור למאמר בשם- יש מדיניות של עמימות? קישור למאמר בשם- מריחת זמן וענני עשן לבן. קישור למאמר בהארץ. קישור למאמר בשם- כל האופציות ועוד כמה אפשרויות. קישור למאמר בשם- ביקור מדיני ודיון רציני. קישור מאמר בשם- זה נימוסי להתריע לפני צעד סופני. קישור למאמר בשם- לפעמים אמצעים נוראים נעשים כשרים. קישור למאמר בשם- מותר לקום על הקמים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.