מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
יהודים לא מעוללים לאחרים מה שלהם לא היה נעים, שכן הם מוסריים ואנושיים, וזה בכתובים. למעשה, העיקרון הזה נכון גם כאשר חשים רגשות עזים, סוערים, זועמים או בוערים בגלל אסון מלא יגון, ריב או מדון.
ההצדקה היחידה בתורה להפעלת אלימות נחושה היא כאשר יש צורך לנטרל סכנה. מצד שני, פידיון שבויים הוא גם מיצווה מאוד חשובה שכן לחיים יש קדושה. במילים אחרות, חשוב להתחשב בהוראות הנבונות ממרומים יותר מאשר בצרכים פוליטיים ואנוכיים.
בקיצור, אפשר קודם להציל את החטופות והחטופים, ורק אחר כך לחשוב איך לטפל בסיכונים שמתחבאים בחורים.
ציטוט:
בלינקן: ישראלים עברו דה-הומניזציה ב-7 באוקטובר, זה לא רישיון לעשות כך לאחרים.
מזכיר המדינה אמר לרה”מ שיזכור לנצח את הילדים שנהרגו בעזה, ובמסע”ת בת”א התייחס גם להצעת חמאס: “יש מרכיבים שהם ‘נון-סטארטר’, אך היא נותנת מרחב להסכמות”
ציטוט:
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
כאשר בא גר להלל הזקן וביקש שילמדוֹ את כל התורה על רגל אחת, השיב לו הלל: ”דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור“ (בבלי, מסכת שבת – דף לא, עמוד א). כלומר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה, והשאר פרושה הוא, לך ולמד.
עד כאן ציטוט.
בעברית קלה, התורה מתירה נטרול סכנה אבל מצווה עלינו להימנע מפגיעה. בנוסף, היא גם מלמדת שלחיים יש קדושה, שהיא יותר חשובה מפוליטיקה, חרדה ממה שטרם בא ויכול להמנע, או עשיית פוזה מפחידה לפרהסיה שכבר מספיק סבלה.
היה טוב אילו ההנהלה העבריינית שטרם הודחה ונענשה הייתה סרה מרע, עושה טוב, מבקשת שלום ורודפת הסדרה. לעת עתה זה עוד לא קרה, כנראה בגלל הסתה לשנאה שגרמה להסטה מדרכה של המגילה, ולכן אין הקלה או שיבה למסלול שיוביל להגשמת חזון המדינה.
אסור לאבד תיקווה, במיוחד בזמן שהכל נראה קודר, גרוע, מתסכל ורע. חוץ מזה, כשיש תקלה בדרך כלל מנסים לתקן אותה.
קישור למאמר בידיעות. קישור לויקיפדיה. קישור למאמר בשם- מלחמה לא תביא רגיעה. קישור למאמר בשם- שיקולים פוליטיים יעצרו פידיון שבויים? קישור למאמר בשם- קדושת החיים ונאשם בפלילים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
