לעולם יהייה עולם?

בזמן המלחמה הקרה, כשלאמריקה ולרוסיה הייתה יכולת להשמיד אחת את השנייה בפחות מיממה, האמריקאים ערכו תירגולים לתלמידות ותלמידים, ובנו כמה מיקלטים שמהם הניצולות והניצולים שלא הפכו לאטומים מפוזרים או מאודים יוכלו לצאת ולראות שלא נותר דבר והסתיימו הימים הטובים.

בבתי ספר הסבירו לילדות ולילדים שדברים כאלה לפעמים קורים, אבל אין סיבה להיות מודאגות או חרדים. סך הכל, אם נכנסים מתחת לשולחן, מתכופפים אל בין הרגליים ומכסים את הראש עם הידיים ניתן לחוש לגמרי מוגנות ומוגנים.

אחרי שהוצגו לציבור הניפעם כמה סרטים מרהיבים שמראים פיטריות עשן עצומות, בניינים מתעופפים, יערות נעקרים והבזקים לוהטים, היו שהבינו שהתירגולים של התלמידות והתלמידים כנראה מסייעים לחששות הקיומיים אבל לא באמת עוזרים להתגונן מפני כאלה אירועים.

אנשים אוהבים לצחוק על פחדים כדי לשחרר לחצים. הבדיחה בזמן סכנת ההשמדה הייתה שלכאורה אומרים לתלמידות ולתלמידים את הדברים הבאים:

בהישמע האזעקה יש מייד להיכנס אל מתחת לשולחן, לשים את הראש בין הרגליים ועליו את הידיים.
בשלב השני ניתן לנשק בישבן, ולשמוח שהיינו כאן לכמה זמן.

כאמור, רוב הבדיחות מגחיכות חרדות, אבל זה עדיין לא אומר שהן משעשעות, במיוחד אם הן נכונות או קצת עגומות.

בני האדם נולדים עירומים, חסרי ישע ומפוחדים. למעשה, גם אחרי שאנו מתבגרות ומתבגרים, לומדות לומדים, מחכימות ומחכימים או מתגברות ומתגגרים על כל מיני מיכשולים, קשיים ואתגרים, זה לא באמת משנה את מצב הדברים.

בעברית קלה, אין לנו הרבה שליטה ואנו גם סובלות וסובלים מדאגה מתמדת מפני האזעקה הבאה. מתחת לבגדים ובאמבטיה האמת העירומה שלנו חשופה, וחרדה קיומית מתמידה היא מורשת תרבותית עתיקה שקיימת אצלנו מאז אלפי שנה, כנראה מחמת הניסיון הרע.

בסוף המסע והצעידה בדרך הארוכה ההרפתקה תמיד מגיעה לסיומה, ואנו עוברים ועוברות לשלב הבא, שהוא לא נודע ולכן אינו מהווה סיבה לדאגה, שהרי יודעי דבר מספרים שלקבל כנפיים ולשוט ברקיע חסר כל טירדה זה בעצם דבר נפלא.

לא בטוח שהאנושות רוצה להשמיד את עצמה, אבל לפעמים באה איזה ממלכה שרודן בראשה, קצת מאבדת את שפיותה, לא מתגברת על יצרה בגבורה, ועושה פוזה כאילו שבא לה לסיים את ההיסטוריה האנושית כולה בעבור איזה פיסת אדמה או תקווה לשיפור בכלכלה לאחר הגזילה.

במציאות, אין באמת אפשרות או כדאיות לערוך עימות שכן הוא יחסל את האנושות. לפיכך, סביר שתבוא פשרה עם או בלי מערכה סימלית קלה עד מתונה לפניה, ונוכל להנות מהסיפור המופלא שקיבלנו מהבריאה לעוד איזה תקופה.

בשלב המתוח הזה, הצדדים עושים פוזה קשוחה, אבל לא בטוח שזה סוף המערכה שטרם החלה ועוד לא הסתיימה. חוץ מזה, מי בכלל רוצה לערוך מלחמה שתוודא שאין לו או לשאר בני האדם ובנות חווה הרבה סיכוי לתקומה?

קישור למאמר בשם- אלימות מאיימת על האנושות. קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- ענני מלחמה ופוזה מפחידה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.