למה רשעים גזעניים מתחזים ליהודים?

והרי הבהרה חשובה לגזענים מלאי איבה שמתחזים ליהודים בעזרת כיפה גדולה:

שנאה אינה עיקרה של תורה.

שלום זו מצווה קדושה וגם חזון האומה, לא סימן לבגידה.

סטייה מדרכה תמיד מובילה לבעייה או לכיתבי אשמה.

חוץ מזה, יותר משמונים אחוז מהפלסטינים ממערב לירדן נושאים גנים יהודים. הם נותרו בארץ לאחר החורבן שגרמו הרומאים ואוסלמו בכוח לפני אלף שנים. באדמת אבות אבותיהם הם יושבים, ולפני אלפיים שנה הם היו אחים שחוגגים ביכורים.

האם היהודים נהנו כשהספרדים פעם החליטו שהם לא מכבדים, לא סולחים ולא מרחמים כמו שהמליץ למאמינים היהודי הקדוש מנצרת, זה שנצלב בידי הרומאים?

כנראה שהעיברים, אלה שלא הוגלו לאחר האסונות הלאומיים שגרמו קיצונים מרדניים ואלימים, הבינו שהפולשים המוסלמים קצת פחות סבלניים כלפי מה שיצר השוכן במרומים. מי שלא הסכים לומר אללה במקום אלוהים השיב את נפשו למרומים, שכן הכובשים שחטו כופרים, והיתר כנראה הפכו צייתניים.

למעשה, גם המון יהודים ספרדים התחזו לנוצרים רחומים כדי להימנע מביקור אצל האינקיוויזיטורים היצירתיים. קוראים להם מומרים, והם יודעים מה קרה לאבותיהם המפוחדים, אבל משום מה רובם בוחרים לא לשוב לחיק היהדות החמים ולחבור לילדיו הנבחרים.

כנראה שהדבר קצת דומה למצבם של מיליוני ילדות וילדים שהוריהם תימניים, אלה שנמכרו על ידי דתיים חמדניים לאמריקאים עשירים. משום מה, המוני החסידים שנראים קצת מזרח תיכוניים ולכאורה חיים בברוקלין עם הורים לבנבנים לא באים ארצה כדי לחפש את הקרובים ולהיות ישראליים.

נו? האם ההבנה שרובם המכריע של הפלסטיניות והפלסטינים הם בעצם בני עמנו שנותרו בארץ ועברו כיבושים ערביים ותורכיים, ולכן בעצם צאצאיות וצאצאים של שניים עשר השבטים, תביא להסדרים אנושיים ומכבדים?

אם רוצים ומנסים, לא מתייאשים, נסוגים או מוותרים, לפעמים קורה נס ומצליחים.

מצד שני, בלי להשקיע מאמצים רבים, לפנות סלעים, לחרוש, לפזר זרעים ולהביא מים אין הרבה סיכויים לקצור חיטים כדי לאפות חלה לכבוד שבת והילדים.

במילים אחרות, השלום לא יבוא לבד, כנראה בגלל חרדה, טינה או פחד. צריך לרדוף אחריו באופן פעיל, בנחישות, באומץ ובהתמדה עד שמושג היעד.

קישור לכתבה ששודרה במבט- מקורם של הפלסטינים בעם ישראל.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.