לזכור עוזר לא לשכוח

לילדים וילדות בדרך כלל יש רגשות חמים כלפי מי שהעניק להם חיים. האמת היא שהתחושות הללו כנראה גם נשארות עימנו להרבה שנים. בעניין הזה דומה שרוב בני האדם ובנות חווה מאוד דומות ודומים.

מחמת היותינו אנושיים ומוגבלים לא תמיד ברור לנו מה כוונת הרב חסדו השוכן במרומים, אבל במקום לעלות כעננת עשן שחור לשמיים אמא נותרה בחיים כשעל אמתה מספרי מוות כחלחלים. למה זה קרה בעוד שמיליוני אחרים הפכו לחללים? זה מקריות מדהימה או נס אלוקי מכוון ונטול הסברים?

במקום להיות אפר שמעורב ברגבים שמצמיחים עשבים במקומות שהפכו תירותיים, אמא עדיין נהנית לצייר פרחים ישראליים בצבעי מיים עדינים.

אולי בגלל מה שעבר על ההורים והסבל הנורא של הדורות הקודמים חשוב ללחום בשנאה ולבקש שלום שיטיב עם כל הצדדים. למעשה, זה גם עיקר המסר בכתובים.

קישור לספר- הספרנית מאושוויץ. קישור לראיון עם “הספרנית מאושוויץ” ביו טיוב.

קישור לאתר של דיטה. קישור לציורים של דיטה.

קישור למשפחתה של דיטה באתר ההנצחה- לזכור נקודה קום. מקור התמונה

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר