להיות ישראלי מוסרי
במהלך מילוי חובתי למדינה בין השאר גם צעדתי ונסעתי בעזה ובמחנות הפליטים שסביבה, אבל זה לא היה מתוך בחירה. לפעמים בזמן המילואים קנינו דיברי מתיקה ברחוב הראשי ליד בניין המשטרה, שפעם שימש את בריטניה הגדולה, והכניסה שלנו לחנות, חמושים ועם המדים, משום מה תמיד גרמה לשתיקה מעיקה.
בעל הבית שירת אותנו בדממה, אבל לא היה על פניו חיוך ומעולם לא נעשה ניסיון ליצור שיחה. אחרי הביקור הראשון יצאתי מהמעדנייה המתוקה בתחושה די קשה. מצד שני, גם המיגוון העצום ומרהיב של דיברי מתיקה שראיתי בעזה היה מראה מדהים, טעים ומרשים שנחרט בזיכרוני עד עתה.
את כל הפעמים בהן חשתי בושה על היותי ישראלי אני זוכר, ועד היום נותרה קצת כלימה.
כשפעם כיתרנו את בירות עם טנקים ישראל פיזרה מהאוויר על העיר כרוזים מנומסים. תפסנו עמדות בגבעות שממיזרח לעיר, ראינו את הניירות המעופפים ותוך זמן קצר החל לנהור לכיווננו זרם כביר של בורחים מבוהלים.
במשך יומיים ישבנו על הטנקים מזרחית לעיר בציר שמוביל להרים והבטנו בטור ארוך של מכוניות עמוסות במשפחות עם המון ילדים, כלי בישול, חבילות מזון, מצעים, מזרונים ובגדים, ואף אחד לא העז להביט לנו בעיניים.
אפשר היה לחוש את האימה והחרדה הקיומית העזה של הנמלטים המבועתים והדוממים, ולפתע קלטתי שכולם כנראה סבורים שבאתי לרצוח תמימות ותמימים.
למראה השיירה הארוכה על הפליטים המבוהלים והנואשים ניזכרתי במה שפעם עבר על הורי היתומים והממוספרים באירופה, והבנתי שלא רק היהודים סובלים.
חוץ מלכעוס עלינו ולהאשים אותנו בכל הבעיות בחיים, דומני שהשכנים בעיקר לא רוצים להיות פליטים מקופחים ומוזנחים. למעשה, רוב בני אדם בדרך כלל רוצים להתפרנס, לאכול ולגדל ילדים בלי חשש מתמיד מאיומים.
אולי במקום ללחום לעולמים הגיע הזמן שננסה להגשים את חזון המייסדים. סך הכל, זה עובד נהדר עם הירדנים והמצרים. למה שנעולל לאחרים מה שלנו היה מאוד לא נעים? אולי במקום עוד סבבים אלימים ועגומים ננסה לחתור להסדרים?
קישור למאמר בשם- סולחה היא הדרך לפשרה. קישור למאמר בשם- מצעד השינאה עבר בהצלחה. קישור למאמר בשם- הצבעה במליאה תפתור את הבעייה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
