כשלא מוותרים לפעמים מצליחים

היום פורסמה ידיעה בעיתון ברשת, וסביר שעיקרה של הדיעה לא הושמע בפעם הראשונה.

יתכן שהעבריין הסידרתי לא כיבד את החוק וגרם נזק לאומי משמעותי?

למעשה, המסר שלמעלה הועבר די בהתמדה, שנה אחר שנה ובמשך תקופה ארוכה אפילו ששינוי לטובה לא בא. הרעיון הוסבר שוב ושוב בחרוזים, וגם עם איורים, אבל לנוכח המציאות היה צורך להעלות אותו כמה אלפי פעמים באופנים קצת שונים בלי חלילה לגרום לשעמום אצל העסוקות העמוסות במטלות והטרודים בעניינים קצת יותר חשובים.

כנראה שצריך קצת סבלנות רגועה כדי לשנות את דעתה של מדינה דמוקרטית שלמה שבה לכל אחד ואחת מותר שתהייה דיעה חופשייה. בתחילה הייתה ספקנות רבה, אולי משום שאנשים חוששים להתווכח עם הצלחה והמלך שלט בזרוע לקויה ויד רמה, אבל לאחרונה משום מה באה מהפכה בתודעה ביחד עם התפקחות ציבורית קלה, ויודעי דבר מספרים שהכל ברצונה של השכינה.

הכנופייה העבריינית עם שלל כיתבי האשמה כשלה, נחשפה בקלונה הודחה. היועץ המשפטי התנדב להראות למדינה כולה שהוא לכאורה מונה במיוחד כדי להושיע את כל הפושעים בשררה מהענשה ובושה, וסיוע לפשע זו עבירה פסולה ששכרה אינו בצידה.

ציטוט:

בקשת עיכוב המשפט בתיקי נתניהו נדחתה, סדר הדיונים ימשך כסידרו.

עד כאן ציטוט שמעיד על מאבק נחוש בשחיתות, נכלוליות ועבריינות.

מה אפשר לומר? ההנהגה הרעננה לוחמת בפשע, נאבקת בטרור היהודי שטופח והוסת מדרכה של תורה, מקיימת את חזון הציונות ומנהלת יחסי רעות עם הסביבה, ולא מוותרת על חזונה של הדמוקרטיה או קיום החוק במדינה.

דומה שכבר בשלב זה אפשר לומר שהמצב הציוני מאוד שופר. חוץ מזה, בקצב הזה, כנראה שמחר יהייה נהדר.

אז מה המסקנה מהלעיל שלמעלה? כנראה שאסור להתייאש, סתם לקטר או חלילה לוותר אחרת המצב לא משתפר. אם ניסיון אחד לא מצליח ובא כישלון, אפשר לנסות משהו אחר שאולי יביא יותר ששון.

קישור למאמר בישראל היום. קישור למאמר בשם- חקירה עם תוצאה ידועה. קישור למאמר בשם- טיעונים ריקים אינם מבוססים. קישור למאמר בשם- מה עם החזון לציון? קישור למאמר בשם- קיפאון ומדון הם החזון לציון?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר