יש הצדקה לחרדה מפני וועדת חקירה

שר הביטחון חסר הניסיון שגם לא ממש נראה נבון דרש מהצבא להשלים חקירה בזמן מלחמה. על פי חוק ומתוך אחריות לאומית צה”ל מבצע את הנחיות הממשלה.

חוץ מזה, גם ללא הוראה הקצינים לקחו אחריות ללא השהייה, ופעלו בגבורה, ביושר ובאומץ לזהות בעיות ולתקן תקלות כדי שימנע האסון הבא.

לעומת היושרה והתעוזה שמגלה הצבא, הדרג המדיני מתאמץ לספר שלכאורה אי אפשר לעשות בדיקה שתגלה מי מימן טרוריסטים רצחניים בעזה והתעלם מכל מכתבי האזהרה כי יש מלחמה. זה תירוץ לא ממש מקורי וגם קצת תמוה, שהרי זו בדיוק הייתה הדרישה שלהם מהצבא, שבדק את עצמו בקפידה גם בזמן הלוחמה.

ציטוט:

ישיבת הממשלה בנושא ועדת החקירה הממלכתית הסתיימה ללא החלטה; דיון נוסף יתקיים בעוד 3 חודשים.
הממשלה התכנסה כדי לדון בבדיקת אירועי 7 באוקטובר בגלל הוראה של בג”ץ, ותוך זמן קצר הישיבה הפכה לקרקס של התקפות נגד ראש השב”כ, היועמ”שית ובג”ץ. נתניהו סירב לאפשר למשפחות שכולות ולראש השב”כ להציג את עמדתם: “מדובר בפקיד. מה הוא רלוונטי לסוגיה?”

ציטוט:

בניגוד לעמדת היועמ”שית, הממשלה דחתה ב-3 חודשים את הדיון בהקמת ועדת חקירה ל-7.10

בהרב-מיארה אמרה לנתניהו ולשרים כי אם לא יקימו ועדת חקירה, עליהם לנמק מדוע הם נמנעים מלעשות זאת. לדברי מקורות שבקיאים בפרטי הדיון, בהרב-מיארה אמרה כי ישראל טענה בהאג שתוקם ועדה שכזו. “מי הציג להאג שנקים ועדת חקירה ממלכתית?” שאל ראש הממשלה. “אתה אדוני”, השיבה בהרב-מיארה.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר על הדבר המוזר? נראה שהאחראים לאסון לאומי ממש לא מעוניינים שתהייה חקירה שתגלה לאומה ההמומה שהם מימנו טרוריסטים רצחניים בעזה, התעלמו מכל מכתבי האזהרה, ושהמחדלים הללו הובילו לאובדן חיים רבים באירוע מזעזע, שלנצח יזכר בדיברי הימים של האומה.

למה הדבר דומה? כאילו שהנאשם בפלילים יודיע לשופטים שלא ממש מתאים לו עכשיו לבזבז זמן באולם הדיונים, שכן עניינים פוליטיים, מדיניים, אסטרטגים או תדמיתיים נראים לו קצת יותר מעניינים. אולי יום יבוא והמזרח התיכון כבר לא יסבול מטילטולים יומיים מפתיעים או יזומים, ויהייה להוד כבודו פנא להתפנות ולגשת לבקר את הדיינים הנטושים.

בעברית קלה, הנאשם בפלילם קיבל הוראה מהערכאה העליונה לכנס ישיבה ולהחליט על הקמת וועדת חקירה לאסון לאומי נורא, והפושע החליט שהוא מעדיף לדחות את ההחלטה ולא לכבד את ההוראה. במילים אחרות, ממש כמו שעשה שר המשפטים לכאורה היה ציות להנחייה לכנס את הפגישה אבל מי שניהל אותה ווידא שלא תהייה החלטה אלא דחייה.

מעניין אם בית המשפט העליון ישים לב לעובדה שהפושע מנסה לעשות הצגה של ציות, לכאורה, בעוד שבפועל הוא מסרב למלא הוראה חוקית שניתנה, ולא הוקמה וועדת חקירה לאסון הלאומי הנורא.

מי שנשבע אמונים לשרת את המדינה ולציית לחוקיה אמור לקיים את ההבטחה, אחרת חלילה תבוא האשמה בבגידה בחובה. אם ראש הכנופייה הנכלולי מציית להנחייה לקיים פגישה אבל מונע את קבלת ההחלטה ודוחה אותה, זה אומר שהעבריין הסדרתי שוב מנסה לבצע פשע, והדבר יגרום לו לבעייה.

שופטים לא אוהבים שנאשמים מצפצפים עליהם ומתנהגים כאילו הם קובעים או מחליטים. כנראה שגם קצינים שממונים על ביטחון הדמוקרטיה של היהודים והגנה עליה מפני איומים וסיכונים לא ממש נהנים כשקוראים להם- פקידים, ולא רוצים להקשיב למה שהם אומרים.

נו, טוב. ככה זה בחיים. משום מה פושעים ועבריינים לא אוהבים שוטרים, חוקרים או שופטים, וזאת כנראה בגלל שהם מפחדים, חוששים או סתם דואגים, בצדק, מהרשעה וישיבה מאובטחת מאחורי סורגים.

קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בהארץ. קישור למאר בשם- עבריינים, טריקים, שטיקים ושופטים. קישור למאמר בשם- פגיעה בדמוקרטה מצדיקה פעולה. קישור למאמר בשם- כסף במזוודה זו בעייה. קישור למאמר בשם- הכסף בא מקטאר והסוף הפך מר. קישור למאמר בשם- החטופים ישוחררו. האחראים יסגרו? קישור למאמר בשם- יש שופטים עצבניים בירושלים. קישור למאמר בשם- חשד לבגידה מצדיק בדיקה?

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.