חרדה אישית הפכה לבעייה לאומית?
חרדה קיומית תמידית זו בעייה רצינית שהיא גם קצת טורדנית.
מצד שני, פחד ודאגה, ללא הפוגה ביום ובלילה, יכולים לעורר רגשות של זעם ושנאה, וזו תופעה שבעזרת הסתה מתמידה מאוד עוזרת לפוליטיקאים עברייניים ללכד את הקהילה.
ציטוט:
נתניהו לח”כים: ארה”ב במגעים עם איראן על הבנות בנוגע לתכנית הגרעין.
ראש הממשלה ציין במהלך החלק הסגור של ישיבת ועדת החוץ והביטחון כי במסגרת אותן “הבנות” יישמר סטטוס-קוו – האיראנים לא יעשירו אורניום מעל ל-60% ובתמורה ארה”ב תפשיר כספים איראנים שמוחזקים בחו”ל ושני הצדדים יבצעו עסקת חילופי אסירים.
הממשל האמריקני לא אישר עד כה את קיומם של המגעים עם איראן על “הבנות” בנושא תכנית הגרעין. נתניהו אמר את הדברים בחלק הסגור של מליאת ועדת החוץ והביטחון בנוכחות למעלה מ-15 חברי כנסת ככל הנראה מתוך הנחה שהם יודלפו לתקשורת.
עד כאן ציטוט.
כידוע ליודעות וליודעים, הנאשם בפלילים אוהב להאשים אחרים בכל כישלונותיו הרבים ולהתחזות לצדיק תמים. במציאות, הוא הרבה לדבר על סיכונים מאיימים, אבל לא ממש פעל בנחישות אמיצה לנטרל את הסיכונים. למעשה, הוא רצה לבטל הסכמי פיקוח יעילים, ובזכות זה האוייבים הפכו ליותר חצופים.
היום הפושע חסר האחריות מספר שאמריקה מעוניינת למנוע סכנה ולהגיע להבנה. לכאורה, העבריין מנסה לומר שביטחון ישאל נמצא בסכנה והוא מסביר מי לדעתו אשם בתקלה.
נו, טוב. כנראה שעכשיו אין ברירה. ישראל אינה צד בדיונים על הסדרה ולכן שומרת לעצמה את הזכות לעשות מה שהיא רוצה, לכאורה.
אין לאיראנים מה לחשוש מפני השמדה בילתי צפוייה שכן היא כנראה לא תגיע. עובדה שעד היום מי שדיבר ללא הפוגה על הסכנה הנוראה לא עשה מאומה. אז מה השתנה?
מי שרוצה לבצע פעולה עושה אותה בצורה נחושה בלי לקשקש הרבה מעל במה. אחרים מדברים, מכפישים, מעלילים, מאשימים ומאיימים, אבל בעצם מהססים, מכזבים ומתחזים לגיבורים.
הנאשם בפלילים רוצה לחסל איומים מפחידים? נו? אז למה מחכים? במילים ופיטפוטים לא מנטרלים סיכונים.
קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- מי יפיל את הטיל? קישור למאמר בשם- הנאשם יחמם את העולם? קישור למאמר בשם- איראן עדיין כאן?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
