חוטאים ונהנים
למרבה הצער, נראה שהחמדנים הגזלניים שמתחזים לכשרים הם בעצם חוטאים שמצפצפים על פסיקות רבנים.
סיפור עגל הזהב בתורה כנראה נועד להסביר לנו שיש הבדל בין אמונה ורוח לבין אלוהי שווא, גם אם הוא נראה נוצץ, מרשים ומוזהב.
לנוכח הסחטנות, החמדנות והגזל, כלל לא בטוח שהמשתמטים שעוסקים בשוד של המון מזומנים מאלה שכן עובדים בכלל מבינים את המסר החשוב מהכתובים הקדושים. מי יודע? אולי הם לא הוגים בה בלילות ובימים ולכן מסתבכים?
ציטוט:
מדברי חז”ל עולה שהם התנגדו לכך שאדם “יהנה מדברי תורה”, כלומר, יפיק תועלת חומרית מלימוד התורה. וכך אמרו חז”ל במסכת אבות:רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: “אַל תַּעֲשֵׂם (את דברי התורה) עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם.” וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר: “וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.” הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם.— משנה, מסכת אבות, פרק ד’, משנה ה’בהתאם לגישה זו רבים מהתנאים והאמוראים היו מתפרנסים ממלאכתם, כגון הלל הזקן שהיה חוטב עצים, שמעון הפקולי שעסק בסחר בבדים, רבי יצחק נפחא שנקרא כך על שם מקצועו – נפח, ואחרים.
הרמב”ם נחשב לבולט שבמתנגדים ודגל בנחרצות בעמדה האוסרת כל קבלת שכר עבור לימוד התורה, וכפי שכתב בפירושו למשנה:[3] “כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר (=ברור)… דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, וביאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום… ועשו את המינויים התורניים לחוק מוכסים (כלומר: הפכו את בעלי המינוי התורני לזכאים ליטול מס מן הציבור), והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחויב, לעזור לחכמים ולתלמידים… וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו…”.
ציטוט:
מיליארדים לחרדים ולמוסדות דת: הכספים הקואליציוניים בתקציב.
עד כאן ציטוט.
בעברית קלה, השוד הפומבי של הכסף הציבורי למען קבוצות בדלניות שלא מאמינות בשוויון, בציונות, בדמוקרטיה ובחזון הלאומי הרשמי לציון הוא בעצם הוכחה לחמדנות פסולה, עבריינית וגסה, שהיא גם אסורה על פי התורה.
יודעי דבר מספרים שהרב חסדו בדרך כלל מרחם על עמו, אבל אולי לא כדאי לבחון את סבלנותו, וזאת בגלל עוצמת חרון אפו.
סביר שלחוטאים אין דאגות ממישפט ערטילאי במרומים, שהרי הם פושעים ונהנים, ואולי אפילו אין להם אלוהים. מצד שני, במדינה יש חוקים, ואישומים פליליים לעיתים גורמים להרשעה וישיבה מאחורי סורגים.
באגדות של ילדים מסופר שאחרי אתגרים קשים, מאבקים מרגשים וסיכונים מפחידים הטובים בסוף מנצחים את הרעים. במציאות, הפרת חוקים רק מובילה לעונשים ציבוריים ומשפטיים שמסתיימים בתאים נוחים.
קישור לויקיפדיה. קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- השתמטות, בורות וסחטנות. קישור למאמר בשם- חוקה והפרדת הדת מהמדינה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
