התקווה האחרונה

דרכנו בחיים קצת דומה למסע הרפתקאות, שכן כל הזמן יש אתגרים, הפתעות, סכנות ולפעמים אפילו באות הצלחות או ישועות.

כמובן שלא כל החלומות ההזויים שלנו מתגשמים, אבל צריך לקבל את הדברים ולא להפסיק לעשות מאמצים לחתור בנימוס נחוש ליעדים שנראים חשובים, שהרי חידלון מיואש לא ממש משנה את המרגש או משפר את הסיכויים.

כבר הרבה שנים יש ניסיון מילולי להסית את העם היושב בציון בחזרה לחזון שכתוב בתורתם. סך הכל, בתורה ובמגילה לא מומלץ על סרבנות, גזענות וליבוי מדון שרק מביא יגון. כנופייה עבריינית הסיתה לשנאה למטרות שליטה, גרמה לרצח נורא שהסיט את האומה ההמומה מנתיבה, ובקשת שלום הפכה למעשה בגידה שלכאורה מאיים על המדינה.

נו, טוב. מה לעשות? לא הייתה ברירה אלא להזהיר את יאיר הצעיר מפני חבירה לעבריין הבכיר. הרבה מילים, הסברים, פירושים וביאורים עלו בעמוד של החברות והחברים החברתיות והחברתיים אבל כנראה שהוא היה צריך לבדוק באופן עצמאי את נכונות הדברים. לא עברו כמה חודשים ויאיר כנראה הבין שכזבנים בוגדניים, עברייניים ונצלניים לא באמת משתנים.

מאז האירוע החשוב שלימד את יאיר לקחים חיוניים לתיפקוד בביצת התנינים, דומה שכבר אין לו ספק שהנאשם בפלילים אינו ממש אדם שראוי להנהיג את מדינת היהודים. חוץ מזה, הפושע יסיים מאחורי סורגים אפילו שבינתיים הוא משום מה עדיין מהלך חופשי ומנסה ככל יכולתו לגרום לדמוקרטיה נזקים בתקווה להמלט מעונשים.

לפני שנתיים יאיר היה ראש האופוזיציה, וליהיא והוא נסעו להפגש עם יונתן גפן לשיח רעים נעים. אישית, רק הלכתי עם המשפחה לחגוג לבן החייל יום הולדת, אבל ביציאה בא לי זעזוע קל, כנראה בגלל ההפתעה.

ניגשתי לשולחן שעמד משמאל ליציאה, עמדתי רגע כדי לא להפריע, ואז יאיר הרים עיניים. יאיר? שאלתי בהפתעה תמהה. בלי היסוס הוא ענה, גם בקצת תדהמה- רון? הסברתי שבגלל המגיפה לא נוכל אלא לנקוש מרפקים וכך אומנם היה. התנצלתי שוב ואמרתי שכאשר חבר משותף ראה אותי לראשונה הוא ביקש רשות ואז נתן לי חיבוק עז שכמעט מנע מימני יכולת נשימה סדירה. למרבה המזל המגיפה הצילה אותי אם הייתה שוב כזו כוונה, שכן יאיר נראה גבר חסון, אתלטי ורב עוצמה

החלפנו כמה מילים אחרי נקישת המרפקים, ואז אמרתי יפה שלום, שכן היינו בדרך הבייתה וליאיר הייתה חברה ותעסוקה, כך שבעצם היוויתי הפרעה קלה.

אחרי שניים שלושה צעדים, עצרתי והסתובבתי שכן נזכרתי לומר דבר מה. למרבה הפליאה ראיתי שיאיר עדיין מביט בי וגם על פניו שרידי הפתעה מהאירוע שנפל על שנינו די בהפתעה. אומנם, מזמן אנחנו לפעמים מדברים, אבל זה רק כשהוא מידי פעם היה עונה למגיבים. עד לאותו הרגע וגם מאז האירוע ההיסטורי מעולם לא נפגשנו פנים אל פנים.

עכשיו אתה התקווה האחרונה אמרתי, ויאיר האזין, הרצין והינהן בהסכמה.

נו, טוב. כנראה שבגלל רצונה של השכינה, זו שהכל ברצונה, הנאשם כנראה יורשע ויאיר ינהל את המדינה. האמת היא שלפני שנתיים כלל לא ידעתי שאשמיע נבואה, שכן חשבתי שזו רק הבעת תמיכה, תקווה ודיעה.

בקרוב מאוד את הנאשם הנכלולי יחליף דמוקרט ישראלי וציוני אחראי שאינו מסובך עד צוואר באופן פלילי. לכבוד רב לי לחשוב שפעם זכיתי לנקוש את מרפקו של ראש הממשלה הבא, וקצת להפריע לסעודתו של מי שיעשה מאמצים להשיב את העם העברי לדרכו וחזונו המקורי.

הרבה הצלחה ליאיר. תיפקודו בממשלה שהיום תגיע לקיצה עד כה היה ממש מעולה, שלא לומר הרבה יותר מסתם סביר. למעשה הייתה לנו השנה הכי טובה מאז תקופה מאוד ארוכה. בעזרת הרב חסדו, יש אפשרות שיוגשם החזון הלאומי בזמן כהונתו של מי שפעם פגשתי במקרה ביציאה ממסעדה נחמדה.

אולי בהזדמנות חגיגית זו מותר להוסיף הצעה? חיליק בר, מזכ”ל העבודה, סגן יו”ר הכנסת וראש שדולת לפתרון הסכסוך הישראלי- ערבי לשעבר, כתב מתווה שלום נהדר, שכבר אומץ ואושר, שלא יחייב פינוי, שכן עיקרו הסדר המעמד האזרחי.

אולי כדאי שראש הממשלה העתידי יבקש מחיליק להצטרף למאמץ וליישם את המתווה הגאוני? סך הכל, זה החזון הלאומי.

קישור למאמר בשם- הכרזת מסוכנות תושיע את הציונות. קישור למאמר בשם- המתון המרכזי הוא גם דמוקרט ציוני? קישור למאמר בשם- זה לא יגמר עד שהעבריין יעצר.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר