השיבה הביתה אינה קלה
חלק לא מבוטל מבוגרי התיכון שלי החליטו לעבור מקום לאחר השירות הצבאי, וזאת כנראה בתקווה להתרחק מהמדון והיגון ולשפר את מצבם הכלכלי. פעם היינו נערות יפות ונערים שובבים. היום יש בקבוצה אנשים ונשים שהגיעו להישגים מאוד מרשימים בכל מיני תחומים, והם מבוססים, משכילים, מכובדים ומצליחים.
למעשה, כמה שנים לאחר המלחמה הראשונה בלבנון גם אני נסעתי להרבה שנות לימודים מייגעות, לסיים הכשרה מעשית מתישה, לצלוח בחינה קשה ואז לנסות להביא פרנסה למשפחה הצעירה בלי לעשות מילואים פעמיים בשנה.
לפני יותר מעשר שנים שבתי הביתה מאמריקה, והחזרה לא הייתה קלה. רעייתי החביבה ואני קיווינו שהילדים לא יאלצו לשרת בצבא ולעבור מלחמה, אבל הגורל והרב חסדו הם הבמאים של ההצגה.
לאחר האסון האחרון שפקד את ציון נעשה יותר ברור מדוע המייסדים רצו להקים דמוקרטיה עצמאית בעבור העם שכבר סבל המון. גל עכור של שנאה כלפי האומה העברית העתיקה חזר לאחר תקופת רגיעה, וזה ממש כמו שכתוב בתורה. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והיום גם הצבא, כיפת ברזל והטייסים שומרים עלינו ועוזרים לאלוקינו.
בקבוצה הפעילה של הכיתה שכבר קצת בגרה יש נוכחות בינלאומית מאוד מרשימה, שמגיעה לאירופה, אמריקה ואוסטרליה. בזמן האחרון שומעים שם שיש חרדה רבה, וזה כנראה בגלל שהשנאה, האלימות וגילויי האיבה גורמים ליהודים בכל העולם לתחושה לא נוחה.
ציטוט:
אין מקום בטוח: כל הנתונים על הזינוק באנטישמיות בעולם.
דוח של משרד התפוצות מציג – זינוק של מאות אחוזים באירועים אנטישמיים במרבית מדינות העולם על רקע מלחמת “חרבות ברזל”. בצרפת נרשם זינוק של 430% במספר הבקשות לעלייה לישראל. כל הנתונים על השנאה ליהודים בעולם
עד כאן ציטוט.
עד לאחרונה היה מאוד נחמד לחיות בגולה ולא בארץ הבחירה, זו שנשלטת על ידי פושע סדרתי עם כיתבי אשמה. הפרנסה בחו”ל הייתה טובה, הילדים לא לחמו בעזה והכותרות לא זעקו בהתמדה שיש סכנה גדולה או שחיתות מבהילה בהנהלה הבכירה.
קצת מצער לשמוע שכלפי היהודים בעולם אין הרבה אהבה. סך הכל, הם הביאו לעולם את ישו המושיע, את סוף השבוע, כמה הוראות פשוטות שמאפשרות חיי קהילה ואת האמונה ברב חסדו השוכן ברקיע. אומנם, הדמוקרטיות היציבות והגדולות מאפשרות מגוון דיעות, אבל עכשיו התחילו שם פרעות גזעניות ואלימות, והדבר מעורר מחשבות עגומות, שלא לומר מעלה זיכרונות מתקופות אחרות.
נראה שהמסקנה ברורה: מקומם של היהודים הוא במולדתם העתיקה, שכן בגולה הם אורחים שמידי פעם מואשמים, מושמצים ונרדפים ללא סיבה טובה. מאוד נחמד לשבת על נהרות בבל ולהתענג על סיר הבשר, אבל מידי פעם מחיר הישיבה הופך יותר מידי יקר.
זה לא קל להיות יהודי או ישראלי, אבל אי אפשר לברוח מהגורל הלאומי. תפקידנו לתקן את העולם, לוודא שיש בו כבוד הדדי, אנושיות, חמלה והתחשבות במקום אנוכיות, רשעות ואלימות. לפי האמונה שלנו רק אז יבוא משיח, וזה בעצם עיקר היהדות. כמובן שמותר לנו לנטרל איומים וסיכונים, אבל עיקרה של תורה אינו שנאה אלא בקשת שלום ומתן כבוד לברואות ולברואים.
לחילוניות ולחילונים אפשר להסביר שאין אף מדינה בעולם שיש לה כזו הגנה מפני איומים מעופפים, והטייסים שלנו מגיעים לכל היעדים. לפיכך, דומה שבעבור היהודים כרגע הכי בטוח זה להיות בבית, אמיצים, חמושים, מאומנים, מוכנים ונחושים.
שנאה מגיעה כמו סערה, בגלים, ובסוף הם נרגעים. לנוכח הפוגרומים האחרונים יתכן שעדיף להיות ישראלים.
קישור למאמר בכאן. קישור למאמר בשם- נאשם בפלילים וחבורת עבריינים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
