השטן הגדול משמיע קול

כבר זמן רב אנו עוקבים בדאגה אחרי מאמציה של איראן לפתח נשק מאוד מסוכן שיאיים על כל המרחב, ומתארגנים בהתאם למצב.

אין לנו גבול עם איראן הרחוקה, איננו מכריזים ברבים על רצון נזעם לריב אתה. להזיק לה או לכבוש אותה. מצד שני, אנשים מלאי שנאה וזעם אלים שמחפשים מישהו להאשים באחריות לריגשותיהם העזים משום מה תמיד מוצאים את היהודים.

מי יודע? אולי זה קורה בגלל שאנו סבורים שאנחנו ילדיו הנבחרים, ותורתנו מצווה לכבד ולהתחשב באחרים, להימנע מגרימת נזקים ולהיות מוסריים ומנומסים.

ללא ספק, המסרים הללו מאוד מעצבנים את השכנים כבר הרבה שנים, שכן בעיניהם זה כנראה נתפס כאילו שלדעתנו החוצפנית אנו יותר אנושיים, מובחרים או סתם מתנשאים.

כדי לתקן את הבעייה מידי פעם, בערך בכל ודור ודור, קמים עלינו לכלותנו. למרבה הצער, זה רק מחזק את הסברה שאנו עם נבחר, רק שהגורל שהרב חסדו אירגן לנו הוא לא ממש קל, ולפעמים אפילו קצת מר.

בגלל הקמים בהתמדה מרשימה לכלותינו, אחרי שני חורבנות לאומיים, המון רדיפות, פרעות, שואה נוראה וכמה פוגרומים בגולה, לציונים קצת נמאס להיות השה התמים שמוגש כעולה.

במקום למלמל תחינות וקינות לחסדי הבריאה החלוצות והחלוצים עלו ארצה, הפריחו את השממה, הקימו מדינה לתחייה ודאגו שהיא תוכל להגן על עצמה, שכן ליהודים תבוסה אינה אופציה נעימה.

הרבה זמן השמענו אזהרות והסברנו למדינות רבות מה עלול קרות במידה ויהיו עלינו סכנות קיומיות. יתירה מזאת, אפילו הודענו בנימוס שאין לנו באמת צורך לקבל עזרה מאחרים, שכן במידת הצורך אנו מסוגלים להתמודד עם אתרים בעזרת אמצעים שעליהם לעיתים מדברים מקורות זרים.

לאמריקים כנראה אין חשק לחזור על ההדגמה שפעם ניתנה ליפן כדי לאותת לה שכדאי שתסתיים הלוחמה, אבל אולי עדיף לסייע לחברים ולשתף עימם פעולה מאשר לוותר על האמצעים הדיפלומטיים, וחלילה להיגרר לעמותים עולמיים.

נו, טוב, אז נכון לעכשיו אנו והאמריקים נראים מתואמים, ושתי המדינות שבות ומצהירות ברבים שהן לא יאפשרו לאיראנים לסכן את השכנים.

לנוכח המצב, הפרסים הנבונים הואילו בטובם להסכים לקיים דיונים לגבי הצורך לערוך דיונים ממושכים, ארוכים ומפולפלים שלא תמיד מועילים, אבל ללא קשר לנכונותם הגמישה לפגוש כמה כופרים הם עדיין ממשיכים במאמצים לפתח אמצעים מסוכנים.

יתכן שהאיראנים יהיו מוכנים לוותר על חלומות גדולים כדי להישאר קיימים, אבל גם יכול להיות שהם לא ממש מאמינים שהישראלים או האמריקאים מספיק אמיצים כדי לחמם את האקלים.

שוב יצאה הודעת התרעה ברבים, אבל לא תמיד מילים מחסלות סיכונים, ולכן צריך להמתין בסבלנות רגועה כדי לראות איך יסתיימו הדברים. כידוע ליודעות וליודעים, נשק שמונח בהצגה על השולחן במערכה הראשונה לפעמים רק זוכה לעדנה בסצינה האחרונה.

ציטוט:

שר ההגנה האמריקני במסר לאיראן: “נשלח כוחות לכל מקום ובכל זמן שנבחר”

בנאום בכנס ביטחוני בבחריין אמר לויד אוסטין כי ארה”ב “נשארה מחויבת למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני”. תשעה ימים לפני חידוש שיחות הגרעין, הבהיר: “אנחנו עדיין מחויבים לדיפלומטיה, אבל אם איראן לא מתכננת לשוחח ברצינות, נבחן את האפשרויות”

עד כאן ציטוט, שמטרתו כנראה לנסות להסביר להנהגה האיראנית את המציאות.

השיחה הצפוייה כנראה תהייה די קצרה, ואפשר לנחש מה יאמר בה.

אמריקה: תודה שבאתם לפגוש אותי באופן אישי אפילו שלדעתכם אני שטני. יש צורך שתשנו כיוון באופן מיידי ותוותרו על שאיפות לפתח נשק הרסני, אחרת לא בטוח שתהייה לנו שליטה על הצד הישאלי, שהוא חמוש, מאומן, עירני ועצבני.

איראן: הציונים הם השטן הקטן, ואתם השטן הגדול. אנו מציעים סתם לדבר המון זמן, אבל רק אם תיתנו לנו הרבה מזומן.

אמריקה: תודה על שהקדשתם מזמנכם היקר לדון בעניין. בזכותכם נוכל לספר לעולם הנדהם שכל הזמן ניסינו למנוע את מה שעלול לעלות בעשן. ההיסטוריה תזכור את איראן, אבל יתכן שיקח קצת זמן עד שתיירים יכלו שוב לבקר שם, שכן קרינה זה דבר די מסוכן.

כמובן שהדיאלוג שמופיע למעלה לא הגיע למערכת העיתון ממקור נאמן, ולמעשה השיח הזה עוד בכלל לא התקיים, כך שהכל סתם מדומיין. בעזרת השם, איראן תבין שנגמר לה הזמן ולא ישתלם להנהגתה לנהוג כחוצפן סרבן, תוקפן ומסוכן, אחרת יש סיכוי שהיא לא תהייה כאן.

קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- מילים ומעשים. קישור למאמר בשם- בדיבורים ריקים לא מנטרלים סיכונים. קישור למאמר בשם- האופציה האחרונה. קישור למאמר בשם- תוכנית פעולה זו הגדרה רגועה. קישור למאמר בשם- יתכן שיהייה עימות נטול עמימות? קישור למאמר בשם- אפילו פרשנים מנוסים כבר מודאגים. קישור למאמר בשם- אם אין אני לי מי לי. קישור למאמר בשם- לבינתיים איראן עדיין כאן. קישור למאמר בשם- מותר לקום על הקמים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר