הצבא שלח לפושע מיכתבי התרעה
לא תמיד קל לומר את האמת המרה או לשאול שאלות קשות, שכן זה מעורר חרדה.
מצד שני, בלי היכולת לברר מה קרה אי אפשר לתקן תקלה, לפתור בעייה או למצוא מוצא.
ציטוט:
“יום הזיכרון. דברים שמעיקים לי על הלב”, פתח את הפוסט. “בכל פעם שמחסלים בכיר בחמאס, התקשורת מציינת שהחיסול נעשה בהכוונת השב”כ והמוסד, שידעו לעקוב אחרי הבכיר ולתת מידע מדויק על הבניין אליו הוא נכנס, לאיזו קומה עלה ולאיזה חלון לשגר את הטיל. לעובדות האלה אני מאמין”.
“אבל אני לא מאמין שהשב”כ והמוסד לא ידעו לעקוב אחרי טרקטור שופלדוזר ענק שנסע לאט, במהירות של אולי 10 קמ”ש, בליווי מאות מחבלים ואזרחים, כדי לפרוץ את הגדר הכי משוכללת בעולם ולאנוס, לערוף ראשים ולערוך טבח ב-1,500 אזרחים במשך שעות ארוכות, ללא התערבות צה”ל על כל חילותיו”, המשיך כספי. “ואחר כך מפמפמים למחוברים באדיקות לטלוויזיה את המשפט ‘כשל או מחדל ביטחוני’. כל מי שלא מחובר יודע שזאת בגידה. יזכור”.
עד כאן ציטוט.
סביר שחברי וחברות הכנופייה יזדרזו להקים מהומה קולנית ועזה במטרה להשקיט את השאלה שהועלתה, או שכדרכם ינצלו את ההזדמנות לנסות להאשים את הצבא שעל פי חוק מציית להוראות הממשלה.
ללא קשר לאמור למעלה, אולי חשוב לזכור שהנאשם בשלל כיתבי אשמה אישר העברת מיליונים רבים במזומנים לטרוריסטים רצחניים בעזה. הוא גם סירב לחסל את ההנהגה שם שש פעמים, ולכאורה לקח כסף ממדינות זרות לצרכים פוליטיים ואישיים.
לפיכך, גם אם הצבא זיהה סיכונים ושלח מיכתבי אזהרה לנאשם בפלילים, הפושע משום מה התעלם מכל המתריעים ובמשמרת שלו התרחשו אסונות לאומיים.
יתכן שמי שבגד בשלוש נשים, הסתבך בשלל תיקים פליליים על אף שבועת האמונים, ציפצף על כל המזהירים מסיכונים ואישר מימון לרוצחים לא ממש שמר על מדינת היהודים, והדבר גרם נזקים איומים ונוראים.
אולי כדאי שועדת חקירה תבדוק את הכשלים והמחדלים. סך הכל, לפי המצב הנוראי נראה שחיוני לבצע תיקונים.
קישור למאמר בכאן. קישור למאמר בשם- בגידה בעבור עמלה? קישור למאמר בשם- העבריין הצית מסך עשן? קישור למאמר בשם- כסף במיזוודה זו בעייה. קישור למאמר בשם- הכסף בא מקטאר והסוף הפך מר.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
