הפולנים עדיין פוגעים ביהודים?

פה ושם היו באירופה נוצרים שכן מבינים בכתובים שנחשבים בעיניהם קדושים, אבל למרבה הצער הסתה ושנאה נגד יהודים הייתה פופולרית מאז הרבה שנים, ולכן רוב עמי היבשת לא ממש התאמצו להתנגד לתוכנית ההשמדה הרצחנית של הנאצים.

למעשה, כבר לפני הכיבוש עריכת פרעות רצחניות ביהודים והתעמרות מתמשכת במיעוטים נחשבו בעיני רובם לתחביבים לאומיים מבדרים, שלא לומר שגרתיים.

ליהודים בגלות לא היו חיילים, מטוסים או אמצעים קטלניים ומדוייקים שאין לאחרים, ולאנשים כנראה יש נטייה פסולה להתעלל בחסרי ישע חלשים שכן הם לא מפחדים מנזקים או עונשים.

ציטוט:.

ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (מבצע וזר – Weserübung), אף על פי שהכריזה על עצמה מדינה נייטרלית. דנמרק נכנעה לאחר שעות ספורות של קרבות. בהסכם הכניעה אפשרו הנאצים לדנים לשמור על מוסדות השלטון – המלך כריסטיאן העשירי נותר בראש המדינה, והפרלמנט והממשלה הדנית תפקדו לכאורה כרגיל.

למעשה, היה מעמדה של דנמרק דומה יותר למדינה גרורה של גרמניה מאשר למדינה כבושה. היא אף חתמה על הסכם אנטי-קומינטרן וניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בעלות הברית, אך לא השתתפה בלחימה לצד מדינות הציר.

מצבה המיוחד של דנמרק איפשר לה, בין היתר, גם להתנגד ליישום המדיניות הגזענית הנאצית כלפי היהודים, והם לא סבלו שום אפליה לרעה. בשנת 1943 התגברו גילויי ההתנגדות של הדנים נגד הגרמנים. סבלנותם של הנאצים פקעה וב-29 באוגוסט הם פיזרו את הממשלה הדנית והכריזו על ממשל צבאי. אז היו השלטונות הנאצים יכולים לבצע את תוכנית “הפתרון הסופי” של יהודי דנמרק ללא התנגדות הממשלה.

ב-28 בספטמבר 1943 הדליף דיפלומט גרמני, גאורג פרדיננד דוקוויץ, את התוכנית לגירוש יהודי דנמרק להנס הדטופט, יו”ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית, וזה העביר את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית. היהודים ירדו למחתרת והתחבאו אצל ידידים דנים. כ-1,500-2,000 יהודים הוסתרו בבית החולים ביספביירג.

בארגונה של המחתרת הדנית הוסעו היהודים, מתחת לאפם של הגרמנים, אל החוף המזרחי של המדינה, ובתוך מספר ימים הוברחו אלפי היהודים בסירות דיג אל שוודיה הנייטרלית. להצלחת המבצע עזרו גם פעילי מחתרת בשורות המשטרה, כמו דיבי קנוד.

כ-7,200 מיהודי דנמרק (שהם 90% מיהודי דנמרק דאז) הוברחו לשוודיה. 492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזיינשטט שבצ’כוסלובקיה. גם לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחר מצבם ושלחה להם חבילות תרופות ומזון.[דרושה הבהרה] אף על פי כן, כ-150 איש מיהודי דנמרק שנתפסו נרצחו בשואה.

ציטוט:

שואת יהודי בלוגריה התרחשה בין השנים 1939 ל-1944 בממלכת בולגריה במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה, שאורגנה על ידי ממשלת גרמניה הנאצית ובעלות בריתה של בוריס השלישי, מלך בולגריה וראש הממשלה בוגדאן פילוב.[1]

רדיפת יהודי בולגריה החלה בשנת 1939, התגברה בתחילת 1941, והגיעה לשיאה בגירוש יהודים מבולגריה למחנות הריכוז הגרמניים במרץ 1943. רוב רובם של 11,343 היהודים שחיו בשטחי יוגוסלביה הכבושים בבולגריה. (יוון ובאזורים של מקדוניה (אנ’), תראקיה ומחוז פומורבלייה (אנ’)) גורשו על ידי שלטונות בולגריה ונשלחו דרך בולגריה בעיקר אל מחנה טרבלינקה שבפולין.[2]

אישי ציבור בולגרים מחו נגד גירוש היהודים, ביניהם הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית ומספר בישופים וחברי פרלמנט, וניסו לשכנע את בוריס השלישי, מלך בולגריה לעצור את הגירוש והצליחו חלקית למנוע זאת במרץ 1943.[3] היהודים שלא גורשו, רכושם הוחרם והם הועברו לרשות המדינה, וכל הגברים היהודים בגילאים 20 עד 40 נשלחו לגדודי עבודות כפייה עד ספטמבר 1944.[4] האירועים שמנעו את הגירוש למחנות השמדה של כ-48,000 יהודי בולגריה באביב 1943 מכונים הצלתם של יהודי בולגריה. אף על פי שרוב היהודים שגורשו מבולגריה נספו, שיעור ההישרדות של האוכלוסייה היהודית בבולגריה היה מהגבוהים ביותר בציר אירופה.

ציטוט: