המצב הקיומי והירהור פילוסופי

הורי פעם קיבלו מספרי מוות שנחקקו להם על האמה, ואז ציפו כמה חודשים באימה להשמדתם הצפוייה. אני נושא את הספרות על הזרוע כדי לזכור מהיכן אני בא, ואולי גם כדי להביע תודה לשכינה, במקרה והיא אומנם ישנה.

האמירה כמובן באה מחילוני זוטר שאיכשהו נולד במדינה דמוקרטית וציונית שקמה בזכות נס מופלא, ובעזרת קצת אומץ, נחישות, תעוזה, התמדה, גבורה והקרבה.

יודעי דבר מספרים שהכל ברצונה של השכינה, אבל אולי המציאות היא סתם מיקריות מופלאה שפשוט אין לנו די בינה להבינה? למעשה, סביר מאוד שאם יש תמונה מישהו כנראה צייר אותה, אבל נראה שאין שום סיכוי שאי פעם נבין מה קרה, מתי ולמה.

איוב האומלל והמתוסכל פעם ניסה לקבוע פגישת הבהרה, והוסבר לו שאולי השאלה הטובה במקומה, אבל אין ממש אפשרות שהוא יצליח להבין את התשובה, הסיבה או הכוונה, שכן הוא סך הכל רק בן תמותה.

במילים אחרות, לפעמים אין ברירה אלא לקבל את מה שאינו מובן, מעצבן או פוגע, שכן במציאות אין לנו הרבה שליטה על התמונה הגדולה.

למעשה, כנראה שאנו שטים ונסחפים בנהר הזמן די חסרי ישע, מפרפרים כה וכה בזמן המסע, מתרגשים מכל מיני דברים שנחשבים בעינינו חשובים, ושולחים את הצאצאיות והצאצים לבדוק אם נמצא משהו בהמשך הדרך הארוכה.

החילונים והחילוניות פחות או יותר מסתדרים עם המציאות הזאת, אפילו שלא כל התשובות ברורות או מרגיעות.

לעומת זאת, החרדים והחרדות מעדיפים ומעדיפות להאמין שיש איזה תוכנית סדורה, כוונה ברורה או צדק ערטילאי וקדוש ששוכן ברקיע, וזה כנראה עוזר לקבל את החשש מהבלתי נודע, את המכות, המהמורות, הצרות, האסונות, הנתינות והלקיחות עם פחות טענות, תמיהות או טרוניות בוכיות.

בקיצור, אם אומרים הכל ברצונו והכל לטובה קצת פחות סובלים מהשאלה נטולת התשובה- למה? נו, טוב. אז עושים מה שאפשר, ומקבלים את המגבלות או הכשלונות באהבה שכן הן לכאורה רצונה של השכינה.

אולי זה מקריות, פיזיקה או משהו שאיננו מבינים, אבל נראה שיש סיבה לרעיון האלוהי הנושן, שכן עובדה היא שהיקום קיים והנה גם אנו כאן.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.