המספרים מספרים סיפורים
לפני איזה מאה שנה, בראשון בספטמבר, נולד אבי, והאירוע המרגש בטח שימח את סבי וסבתי.
ביום הולדתו השמונה עשרה פרצה מלחמת העולם השנייה, ומסלול חייו של אבא קצת השתנה, לרעה.
בדרך נס כשהוא שב מהתופת שלוד, ממוספר ומצולק והגיע לעיר הבירה בה נולד כבר לא הייתה לו משפחה, רכוש או דירה, ואבא כנראה חש מאוד גלמוד ודי אבוד.
בזמנו הוא עוד לא ידע שתבוא לו שואה שנייה, כשבמשך שנים יגדל באהבה ילדה יפה, מוכשרת, נבונה וחולה שתהפוך לאישה צעירה שיום אחד לא תתעורר משנתה.
כנראה שבהשפעת ילדותי והסיפור המשפחתי רציתי שיום הולדתו של אבי יהייה משמעותי בעבורי, וזה היה עוד לפני שחקקתי את מספר המוות שלו על אמתי, לצד זה של אימי.
רעייתי החביבה הסכימה למזימה, וביום הולדתו השבעים עמדנו מתחת לחופה והבטחנו זה לזו אמונים עם רב כשר וכתובה. אבא לבש חליפה יפה, אבל האירוע כנראה הזכיר לו שחוץ מימנו אין עוד בני משפחה שישתתפו בשמחה, וזה גרם לו קצת געגוע ועוגמה.
בכל שנה רעייתי החביבה ואני נזכרים ברגשות מעורבים איך פעם עמדנו מאושרים מתחת לחופה, ביום שבו אבא נולד ופרצה מלחמה נוראה.
ככה זה אצל היהודים. מהצלחה למפלה, מהתנחלות לעזיבה, מעבדות לישועה, מממלכה מרשימה לחורבן נורא, מהרס מזעזע לתקומה מופלאה, וחוזר חלילה.
בראשון לספטמבר נחוג שלושים שנות נישואין, ושוב נזכור את מי שכבר אינו זמין.
קישור למאמר בשם- האישי לעיתים קצת מעורב עם הלאומי. קישור למאמר בשם- עישון ושואה מזיקים לבריאות טובה. קישור למאמר בשם- השד העכשווי. קישור לאתר ההנצחה בלזכור נקודה קום. קישור להספד- .iStillRemember.com
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
