המסית הראשי חש חשש קיומי?
הסתה פרועה לשנאה, שאינה עיקרה של תורה, השמצה גסה, הלבנת פנים בפרהסיה, הכפשה שאין ביסוס לה וחזרה על הטענה השיקרית שמשחרר הבירה שעשה שלום עם ירדן והרשות השכנה הוא לכאורה בוגד במדינה שמהווה סכנה, הובילה למהומה, קרע בחברה ולבסוף לרצח נורא.
בעקבות ההסתה והפשע המזעזע האומה הוסטה מחזונה, תורתה ומדרכה.
חלילה, לא ילמד הלקח מההיסטוריה ויצוץ איזה עשב שוטה שיאיים על ראש הכנופייה, זה הפושע שכבר שנים רבות מוקף אבטחה כבדה יומם ולילה. רק המחשבה מעוררת חלחלה ורעדה קלה.
מצד שני, כל הרוצחים בארץ שחטאו ממניעים פוליטיים באו מצד ימין. לפיכך, אין באמת סיבה אמיתית למסיתים המפוחדים להתחזות לקורבנות תמימים, שהרי אפילו אין כנגדם איומים.
ציטוט:
הליכוד: פרסומי עיתון “הארץ” עלולים להוביל לרצח נתניהו.
מפלגת הליכוד הגישה הבוקר כתב הגנה בתביעת הדיבה שהגיש עיתונאי “הארץ” יוסי קליין, וטענה כי “עלולים להניע מתנגדים לממשלה לנקוט במעשים עלימים ואף לרצוח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את בני משפחתו וחברי הממשלה”.
התביעה, אותה הגיש החודש קליין גם נגד בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, הוגשה בגין פרסום מחדש ב-X (לשעבר טוויטר) שבו נטען כי קליין כתב בטורו בעיתון כי המפגינים נגד המהפכה המשפטית בהפגנה מול הכנסת בפברואר חזרו הביתה “בתחושה קשה כי דם לא נשפך”, בעוד בטורו נכתב: “המפגינים הלכו הביתה בתחושה קשה, אבל גם בסוג של הקלה. דם לא נשפך”.
עד כאן ציטוט.
מה לעשות שלאנשים שחשים איומים קיומיים תמידיים יש צורך להאשים אחרים במה שהם עצמם חשים בפנים. חוץ מזה, כנראה שגם יש להם קושי בהבנת דברים ברורים שכתובים, או שחלילה בזדון ומודע הם מסלפים מאמרים לצרכים אנוכיים, ארסיים ותוקפניים.
מזל שעיתון ברשת נקודה קום לא הואשם בגרימת סיכון לחייו של הנאשם, כך לפחות נכון להיום. במקרה וזה יקרה, די בקלות יהייה אפשר להראות למצלמות ובערכאות הוכחות שלא היו אצלנו שום קריאות או כתבות שקוראות לבצע עוונות.
במילים אחרות, מי שבאופן שגוי רואה שדים ורוחות בכותרות שמתפרסמות בעצם חושף לציבור ששיפוט המציאות שלו קצת לקוי, אולי בגלל עוצמת החששות והחרדות האישיות שמטשטשות את העובדות המודפסות.
כותרת עיתונאית עם ידיעה שביסוס מציאותי בצידה בדרך כלל לא נחשבת להצהרת כוונה לביצוע פשע. מצד שני, יתכן שבאמת קיימת אצל העבריינים בהנהגה תחושה מעיקה, שאולי נובעת מפחד מוצדק מענישה קשה בגלל אחריות לאסון לאומי נורא.
והרי נקודה אחרונה למחשבה:
אם סתם מאשימים מישהו שהוא לכאורה מהווה סכנה מיידית וברורה לראש המדינה, האם יש אפשרות סבירה שאיזה מופרע יחשוב שיש חובה קדושה ללכת ולנטרל את הבעייה?
בעברית קלה, לפרסם ברבים שעיתונים לאומיים הם כביכול טרוריסטים מסוכנים זו פעולה שחלילה עלולה לגרום להם נזקים ממשיים, וההאשמות המופרכות גם גובלות בהוצאת דיבה, שזו עבירה שגוררת סיבוכים יקרים בערכאות.
בהחלט אפשר לספר לציבור על פחדים אישיים, לדבר בפירוט מבהיל על המון איומים קיומיים או לדון בביעותים מעניינים, אבל זה לא ממש יפה לנסות סתם להלבין פנים להאשים אחרים במה שחשים בפנים.
קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר בשם- הפושעים חוטאים. ככה זה בחיים. קישור למאמר בשם- בגידה זו בעייה כאובה. קישור למאמר בשם- הפושע והלקוייה מזיקים למדינה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
