החזון לציון ובוגר תיכון
יתכן שצריך יהייה להודות לסעד, תלמידי לשעבר, שמאז שנפגשנו לאחרונה כנראה כבר קצת בגר.
לפני שנים חייתי בגולה לצורך הכשרה ולימודים, ויצא שבמשך כמה שנים גם שיעשעתי סטודנטיות סטודנטים. למרבה הצער, זה לא תמיד טוב ונעים להיות מקובלים ואהודים.
בכל תחילת סמסטר המגיעות הנרגשות והבאים החדשים אולצו ללמוד כמה קורסים בסיסיים, כנראה בגלל שלא תמיד בוגרי ובוגרות תיכון מגיעים לאוניברסיטה כשהם משכילות או מלומדים.
בשישה עשר מפגשים שבועיים היה צריך לנסות להסביר למשועממות ולאדישים איך התחיל העולם שהם רואים. מה אפשר לומר? לפעמים יש בחיים אתגרים מעניינים. כדי לעבור את המשימה בשלום הסברתי בכל שיעור שרוב החומר הנלמד ישכח ויוזנח, אבל מה שהכי חשוב זה להיות נחמדות ונחמדים.
דבר ראשון שקרה אצלי בשיעורים זה שהתנצלתי מראש על הטירחה, ואז ביקשתי מכולם וכולן לקום ולסדר מעגל במקום לשבת בשורות וטורים. אחרי החריקות והרעשים הסברתי לתוהות ולמופתעים שבדמוקרטיה, כמו גם בפני השוכן במרומים ובעיגול, כולם שוות ושווים.
שוויון הוא יופי של רעיון. חוץ מזה, במעגל אין מקום ראשון או אחרון, והאווירה בכיתה מייד הפכה לשבט אחים ואחיות שיושבים ויושבות יחד בלי מדורה להחלפת דיעות נינוחה, וכל זה רק בגלל שהוזזו השולחנות.
הסברתי להגנתי שאם הייתי עומד על הדוכן כנראה שהייתה בזאת התנשאות מטילת אימה, וקשה לעסוק בחינוך בכזו צורה. למרבה הצער, הגישה התקבלה בהפתעה והנאה, ובכל תחילת סמסטר התפתחה תופעה משונה.
לשיעור השני תמיד הגיעו כל מיני סטודנטיות וסטודנטים וביקשו רשות להצטרף לשיעורים בטענה שהם שמעו שאצלי צוחקים ואפילו לומדים דברים מעניינים. תמיד הסכמתי אבל ביקשתי שהדבר יעבור אישור בהנהלה. לא עבר זמן רב ונקראתי לשם לשיחה.
למה יש לנו חמש כיתות לאותו קורס שמתקיימות בימים אחרים ועם מורים שונים וכל החדשות והחדשים תמיד רוצים לעבור אליך בעוד שאצל אחרים החדרים מתרוקנים? התנצלתי והסברתי להגנתי שתמיד אני שולח את כל מי שמבקש או מבקשת לגשת לקבל את ההרשאה הנידרשת.
הנוזף התוהה כנראה הבין שהוא עצמו בעצם מאשר את זה, ויצאתי מהחדר בלי תחושה של חוטא.
למרבה המזל לא פוטרתי, אבל הבנתי שלא כדאי להיות מרצה יותר מידי פופולרי. יום אחד ניגש אלי תלמיד נרגש וביקש להזמין אותי לאיזה מפגש חגיגי. כשזה קרה, כלל לא ידעתי שהאירוע קצת היסטורי.
מסתבר שאביו משרת במשלחת הסעודית לאו”ם, והטקס השנתי של המשלחת המכובדת מאפשר לעובדים להביא לאירוע המפואר חמישה אורחים, גם אם הם לא מוסלמים כשרים שסבבו במכה את הכעבה כמה פעמים כדי לחוש יותר קרובים לאלוהים.
הודיתי לסעד בנימוס מלא חרטה, והתנצלתי על שעלי ללמד כיתה בדיוק באותה שעה. חוץ מזה גם תהיתי איך יתכן שהוא מזמין דווקא אותי, שהרי הוא ניחש את מוצאי. אחרי שהבנתי בערך מה אביו עושה ולמה הוזמנתי מייד ביקשתי שישאל בבית אם היוזמה עדיין על השולחן. בשלב הזה כנראה שהסטודנט קצת התבלבל וחשב שאולי יש איזה מבחן.
הוא לא הבין במה מדובר, ועניתי שזה לא חשוב, אבל התשובה היא העיקר. בשבוע אחרי זה סעד נראה נרגש ונסער. הוא מאוד רצה לדבר איתי, והצעתי שנעשה זאת בהפסקה.
אבא שלי היה זה שטיפל ביוזמה והוא נתן לשרון לעיין בה, אבל אתם מעולם לא נתתם תשובה. כך אמר התלמיד שכנראה רכש קצת השכלה מאז שהועלתה הקושיה. בליבי בירכתי את אללה על ששלח אלי את סעד לכיתה, ואמרתי- הכל נכון, אבל מה התשובה? אין בעייה, יאללה, כך הוא ענה.
מוכנותם של הסעודים לדון בהסדרה כמעט נשכחה, אבל סעד טען שהתשובה לאבא הגיעה ממי שמנהל את הממלכה. אומנם, לא הייתי בתפקיד רשמי מטעם האומה, אבל לאחר ההרצאה רצתי מהר הביתה והעברתי את הידיעה המדהימה לראשת איזה מפלגה. לתומי חשבתי שתמונה שמראה מוכנות לפשרה וחיוך למצלמה ישנו את המפה ואולי ישיבו את הציונות לנתיבה, אבל זה לא קרה.
לאחר שנעשה ברור שאין למי לתת את ההצעה הועבר מסר ליאיר שחבר בטעות לכזבן נכלולי, וזמן קצר לאחר מכן החל שיח חשאי בין הממלכה לנאשם הפלילי.
היום השיח עם סעודיה הוא כבר ציבורי, ויש אפשרות סבירה שנדון בהסדרה שתועיל מאוד לכל הסביבה.
קצת קשה להאמין שיתגשם חלום ויבוא שלום, אבל יודעי דבר מספרים שאת הכל קובע השוכן במרום.
ציטוט:
הבית הלבן מגבש “מפת דרכים לנורמליזציה” בין ישראל לבין סעודיה.
הבית הלבן סבור שחימום היחסים בין סעודיה לישראל יהיה הדרגתי. בכירים בממשל האמריקני לא צופים הסכם עד הגעת ביידן לאזור, אך הדגישו שהנשיא ידון בנושא בשיחותיו במדינות. בכירים ישראלים העריכו שתושג הסכמה סעודית לאפשר למטוסים ישראלים לעבור במרחב האווירי הסעודי
ציטוט:
שר החוץ לפיד: “קורא לנורמליציה עם סעודיה, מדובר באינטרס ישראלי”
שר החוץ וראש הממשלה החליפי התראיין בגל”צ והתייחס בנוסף למתיחות מול איראן: “מפיצת הטרור מספר אחד, יש לזה מחיר, מדינת ישראל לא תעמוד מנגד לאיומים של איראן”
עד כאן ציטוט שמראה אחריות, ממלכתיות ונחישות, שזה עדיף על פני עבריינות, כזבנות, הפקרות ושחיתות.
יתכן שאם יבוא הסדר מדיני יהייה צריך לחפש את סעד ולומר לו תודה באופן לאומי. סך הכל, בזכותו יתכן לנו שלום איזורי. למעשה, כבר לפני שנים הסברתי לו שהמסר מאביו יועבר לגורמים חשובים, ויכול להיות שנהייה חברים עוד יותר טובים.
עברו איזה עשר שנים, ונראה שהדיבור עם הסעודים עכשיו יהפוך גלוי לצופות ולצופים. מי אמר שבעולמו לא מתרחשים ניסים?
קישור למאמר בוואלה. קישור למאמר במעריב. קישור למאמר בשם- יוזמת השלום שלי.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
