החזון לציון אינו מדון ויגון
פעם הייתי קצין שיריון בצבא העם אשר בציון וזה גו’ב די מעניין, על אף האבק, הבוץ, הגריז, הפיצוצים, הטילטולים, חוסר השינה, הריחוק מהבית, המזון הקר והשאון.
התמונה הישנה היא מטיול שהחל במיצוות שר הביטחון שרון, והיא צולמה על ידי אלכס הטען קשר בצריח הטנק כשעמדנו בפאתי בירות אשר בלבנון.
חלק מחברי שבו מהביקור המצער כשהם דוממים בארון, והאסון הכבד גרם למשפחות של הג’ובניקים במדים קצת יגון.
מאז שראיתי איך נראית מלחמה אני מאוד משתדל להאבק בשנאה ולעשות ככל יכולתי למנוע כזו זוועה. הידברות סובלנית זו השיטה להגיע למטרה החשובה, שהיא בעצם מיצווה, והדרך הזו הרבה יותר נעימה ואפילו פחות מזיקה.
קישור למאמר בשם-הנאשם הפלילי מתחזה לציוני? קישור למאמר בשם- יוזמת השלום שלי. קישור למאמר בשם- פושעים רומסים את חזון המייסדים. קישור למאמר בשם- נזק לאומי לצורך אישי.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
