הדמוקרטיה טטהר את האורווה

יום הזיכרון הלאומי העגום שלנו תם, ומייד עברנו לשמוח בתחייתו המופלאה של העם ששב לארץ אליה פעם בא אבינו אברהם.

יתכן שבעתיד ועדת הטקסים הממלכתית תוסיף לרשימת האירועים הראויים לציון בציון אירוע נוסף, שכן גם הוא מסמל אבן דרך משמעותית בחיי האומה העתיקה שכבר מספיק סבלה.

לאחרונה חל שינוי די מהותי בטיבעה של ההנהגה במדינה, וזו בעייה שמשפיעה על דרכה וגורלה- הבושה כנראה מתה.

אולי כדאי לפרט את האמירה התמוהה, רק שתהייה קצת יותר ברורה.

נאשם בשלל תיקים פליליים מולך במדינת היהודים באישור שופטות ושופטים. אסיר משוחרר שחזר להיות שר ושוב והורשע בערכאה כבעבר מסייע לפושע, וגם משתתף בישיבות רגישות אפילו שבאופן חוקי לא מרשים לו להיות שר בממשלה בגלל שהוא חטא.

טרוריסט שתמך בגזענים אלימים שלא הורשו לשמש בתפקיים ציבוריים ובעצמו הורשע שמונה פעמים אחראי על כל השוטרים. מתפרע לאומני ועברייני שצולם באזיקים מופקד על הכסף של כל האזרחיות והאזרחים.

אולי הלעיל מספיק כדי לתת דוגמא לבעייה החמורה. נו? אז מה הפלא שהבושה גוועה? החוק מופר מהמקפצה, ומבית המשפט הגבוה רק שומעים קול דממה דקה.

כבוד הנשיא הממלכתי והאחראי מנסה ככל יכולתו להציל את החזון הציוני מניסיון זדוני לעבור למשטר רודני, שכן כבר עכשיו ברור שזה יוביל לעימות הרסני.

קשה להאמין שתהייה הסכמה להקים כאן דיקטטוקרטיה או דמוקטטורה, אבל כבוד הנשיא כנראה לא איבד תיקווה להגיע לפשרה שתהייה תואמת למה שכתוב במגילה.

במציאות הסבוכה, נראה שהפיתרון היחידי כרגע הוא הצבעת אי אימון קונסטרוקטיבי במליאה ובחירה בהנהגה ראוייה. סך הכל, על אף השיחות המכובדות והצעקניות בבית הנשיא הכנופייה לא באמת רוצה לוותר על מזימתה לשליטה מלאה והקמת ממלכה, והפושע עדיין מאוד מפחד מהרשעה.

למרבה הצער, כבוד הנשיאה חיות לא לוקחת אחריות ומשום מה מאפשרת לעבריינות להיות בניגוד עיניינים, לבזות אותה בפרהסיה, להתעלם מחוקים ולאיים על חזון הציונות.

קישור לזהו זה הבושה מתה. קישור למאמר בשם- הצבעה במליאה תפתור את הבעייה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.