דחייה והשהייה זו אסטרטגיה?
יהייה קצת קשה להאשים את הצבא, שמכוח חוק מציית להנחיות הממשלה. הוא מוכן לפעולה וממתין להוראה.
למעשה, הרבה קצינים ניסו להסביר לנאשם בפלילים שניסיונות לדרוס ולרמוס את החוקים הדמוקרטים יזמין צרות מהאוייבים, אבל הפושע העדיף להעביר לטרוריסטים המון מזומנים ולראות במפגינים למען הדמוקרטיה בוגדים.
מהתחלת המלחמה הצבא המליץ על כניסה צבאית לעזה, אבל לקח איזה שנה עד שראש הממשלה העז להקשיב להמלצה וליישם אותה. מעניין כמה זמן ייקח לו עכשיו, שהרי איראן מהווה סכנה כבר תקופה מאוד ארוכה.
ציטוט:
התוכניות הצבאיות לתקיפה באיראן אושרו.
גורם ביטחוני אמר לכאן חדשות כי התוכניות עברו את אישורם של הרמטכ”ל ושר הביטחון, וכי כעת מחכים בצה”ל לאישור מהדרג המדיני.
עד כאן ציטוט.
כאמור, עכשיו כל מה שנותר זה כנראה להמתין בסבלנות רגועה עד שהמורשעת הלקויה תרשה לראש הכנופיה, זה הפושע שמסובך עד צוואר בכתבי אשמה, לתת את ההוראה. סביר שגם בטהראן מחכים להחלטה ולא רק הטייסים הישראליים.
לא בטוח שפירסומים אמריקאים לגבי היכולות והכוונות של הישראלים הם באמת מה שעצר את נטרול האיומים. סך הכל, הדברים שדווחו ברבים ידועים ומוכרים. חוץ מזה, בדרך כלל הנאשם בפלילים נוהג לדחות דברים לא נעימים ולעשות תרגילים חמקניים שכן הוא די חושש מעימותים.
קישור למאמר בכאן. קישור למאמר בשם- אמריקה אשמה במחדלי הפושע? קישור למאמר בשם- שיקולים אישיים הם לאומיים? קישור למאמר בשם- הגילויים המזעזעים מסבירים מחדלים. קישור למאמר בשם- מכונה רעילה והסכנה למדינה. קישור למאמר בשם- ממשלה עבריינית זו בעייה לאומית.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.