ביכורים ונעורים בהדסים
פעם נולדתי בלי ששאלו לדעתי, ומייד הפכתי לזכר יהודי, ישראלי וצרחני. נו, טוב. מאז אין לי ברירה אלא לעשות כמיטב יכולתי לקבל, להסתגל, להינצל ולשאת את גורלי.
בשנות השישים צמחתי על העצים, בבריכה ובדשאים בכפר נוער חינוכי וירוק, ומטעי ההדרים שמסביב להדסים הותירו בילדותי רושם עז, נעים ומתוק.
כל שנה ערכנו טקס מאוד מרשים, והבאנו ביכורים אל מול צופות וצופים. ילדי הגן שבצילומים הישנים היו חברים, וכולנו צעדנו מפוחדים במעגל, בבגדים לבנים כשראשנו עטורים.
החג חזר על עצמו בדיוק באותה מתכונת בכל שנה, וכך יצא שאחרי הסיבובים במעגלים עם עוד ילדי גן מבוהלים ובוכיים גם הפרחתי יונים, אחר כך אולי נשאתי קצת ביכורים ובסוף ישבתי בתיזמורת כמה שנים במקום להניף עגלים כבדים.
לזיכרוני היינו לגמרי ציוניים, דמוקרטיים וחילוניים, אפילו שבערב שבת בירכנו על הנרות הדולקים, שרנו שירים, לבשנו בגדים יותר יפים והאוכל היה טעים.
למעשה, בהדסים חגגנו ברוב פאר והדר את כל החגים, שכן המחנכים כנראה הבינו שהאומה לא חגגה בצורה דומה איזה תקופה, וחשבו לשקם תרבות עתיקה שאבדה.
האירוע אצלנו כנראה משך תשומת לב בקהילה, ולכן יום אחד הובאה מצלמה שתיעדה את החגיגה, שכאמור חזרה על עצמה בדיוק באותה צורה מאז ימי הגנון ועד שהיה צריך ללכת לצבא כדי להגן על המדינה בגבורה.
כמה נחמד שאפשר להביט בישראל הישנה והטובה, ולהתגעגע למה שפעם היה. מצד שני, גם היום ניתן לגדל ביכורים לכבוד השנה הבאה, אין חובה רק לשבת בישיבה ולחיות על חשבון הפרהסיה.
קישור לסרט- חג שבועות בהדסים חלק א. קישור לסרט- חג שבועות בהדסים חלק ב.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
