בוחרות ובוחרים מצביעות ומצביעים
כולנו רוצים אהבה, אפילו שבטעות או בכוונה ומתוך חמדנות מערכת כבירה להנדסת תודעה מספרת לנו יום ולילה שעגל הזהב הוא עיקר המטרה.
התורה מסבירה לנו שסגידה והערצה לממון או פרה יפה אסורה, שכן השכינה היא רוח ואמונה, לא פסל או תמונה.
למרבה הצער, רוב האוכלוסיה סבורה שמה שהכי חשוב זה פרנסה מעוררת קינאה, קליפה מרהיבה או בריאות טובה, אבל זו שגיאה. כולנו פעם התחלנו את המסע חסרי וחסרות ישע, ומה שבעצם קיימנו והגיענו לזמן הזה פרט לשכינה היה אהבתה של אמא, לא איזה צלם של בהמה שנוצצת בחמה. למעשה, עיקרה של תורה מסביר את הנקודה לא רע.
כידוע למי שיודעת ויודע בדמוקרטיה בריאה מידי כמה חודשים הקהילה נקראת להחליט מי יוביל אותה לשלווה, פריחה והצלחה. בדרך כלל המשימה מאוד קשה, שכן כולן וכולם מבטיחות ומבטיחים לנו דברים שנשמעים נפלא.
הבעייה כמובן היא עם מבחן התוצאה, שכן פה ושם מתגלה פער קל בין מה שהובטח למה שבוצע.
זה לא תמיד קל לענות על השאלה- את מי אוהבים יותר, את אמא או אבא? שכן בדרך כלל יש במשפחה מספיק אהבה לכל מי שנכלל בה. לפעמים אנו סולחות וסולחים לטועות ולטועים בגלל רגשות חמים, יעדים דומים או ערכים תואמים ולא בגלל הערכה למעשים שגויים.
חזון האומה שקמה לתחייה אחרי מסע ארוך ודי נורא בגולה הוא לשוויון, ביטחון והסדרה. העקרונות של הציונות מפורטים במגילה, וזו תלוייה אצלנו על הקיר בגאווה. לפיכך, כל מי שמאמין או מאמינה שצריך לסור מרע, לעשות טוב, לבקש שלום ולחתום על פשרה פועל ופועלת למען המדינה, דרכה ותורתה.
כאמור, לפעמים יש צורך לבחור הנהגה, אפילו שמידי פעם ההליך הדמוקרטי נעשה סתם, רק כניסיון נואש לחלץ עבריין סידרתי שמסובך עד צוואר בערכאה מהרשעה וישיבה נוחה במתקן כליאה.
ישראל היא דמוקרטיה שהוקמה בגבורה והקרבה כדי לשמש כבית לאומי, בטוח ושוויוני לאומה שאולי פעם נבחרה ומאז מסומנת כמטרה. היעד הלאומי שלנו לא השתנה, אפילו שסבלנו מהסתה לשנאה וחווינו רצח נורא.
חיוני שנשמור על הבית הלאומי. חשוב שהוא ישאר שוויוני, ושביטחונו יהייה תלוי לא רק בכוחנו הצבאי אלא גם ביכולתנו להגשים את היעד הציוני לשלום אזורי.
בקיצור, כל מי שמאמין ומאמינה בחזון הלאומי, הדמוקרטי והשוויוני, זה שחותר להסדר אזורי ,מייצג או מייצגת את דרכו הרשמית של העם היהודי.
ציטוט:
מיכאל ביטון סוגר חשבון עם השרה מיכאלי – ומסביר למה הממשלה נפלה.
המשבר הקשה ביותר הגיע סביב רפורמת “דרך שווה” בתחבורה הציבורית, שעליה שמע באופן מקרי מחברי הכנסת רגע לפני הפגרה, בזמן שהכנסת ישנה שנת ישרים. “כינסתי דיון חירום, בפגרה. באו 12 ח”כים”, הוא מציין בגאווה. “לדיון רגיל באים 3-2 ח”כים. ומי בכירי משרד התחבורה שהגיעו? לא מנכ”לית, לא סמנכ”ל, כלום. רפורמה של מיליונים במשק שמשנה את כל שיטת תמחור הכרטיסים. מגיע יועץ שר פוליטי ועוד אשת מקצוע זוטרה. היינו תמימים: ‘מה מתוכנן? מי ייפגע? מה המחירים? מה המדיניות?’ והם מסבירים ששום דבר לא סופי ולא סגור”.
ביטון נדהם לגלות שלא עברה שעה מהדיון ויוצאת הודעה לעיתונות: “שר האוצר ושרת התחבורה משיקים מחר רפורמה בתחבורה הציבורית ‘דרך שווה’. לא האמנתי, הרי זה פשע! זו אשת הדמוקרטיה שהייתה ח”כית איזה עשר שנים, מסתירה מידע מהכנסת! זה חוסר אתיקה וזה נגד הערכים היסודיים שלה”
עד כאן ציטוט.
היכולת להקשיב לציבור, לכנס מוסדות דמוקרטיים ולערוך דיונים לפני שנספרים קולות המצביעות והמצביעים מאוד חשובה, אחרת יש כאלה שלא שמחות או עליזים.
מתוך מחוייבות לציונות ולעקרונות דמוקרטים צריך לעיתים לעמוד לצד מועמדות או מועמדים, גם אם כולן וכולם טובים. במציאות, מה שהכי חשוב זה לכבד גם את המיעוט, ולגבש צוות שפועל באחדות, באחריות ובשותפות, מתוך תחושת שליחות ומחוייבות.
קישור למאמר ב- N12. קישור לעמוד הפייסבוק של מזכ”ל מפלגת העבודה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
