בהדסים גידלו ציונים וביכורים

כפר הילדים והנוער הדסים הוקם בשרון בסוף שנות הארבעים במטרה לקלוט את ילדי הפליטים והמהגרים.

עם ישראל שב למולדתו אחרי גלות ארוכה ומלאת ייסורים קשים. הסגל כלל הרבה ניצולים ממוספרים שבעצמם חוו את מה שעברו הצעירים.

הייתה הבנה שמה שקורה אצלנו הוא חלק מההיסטוריה הארוכה של האומה שכבר מספיק סבלה. העיניין המרכזי היה לבנות מדינה רעננה, והאתגר היה משימה לא קלה.

הצוות החינוכי כנראה לקח השראה מהתורה ומעקרונות המגילה, ועשה מאמץ לחיות תרבות שכמעט נעלמה. בקיצור, גידלו אותנו כדור ראשון לתקומה, אבל רוב היצירות האומנותיות, הריקודים והשירים היו המצאה חדשה שנעשתה במאמץ להשיב לחיים תרבות שמזמן לא התקיימה במדינה עצמאית משלה.

סביב בית הספר והפנימיה היו שדות עם אספסת וחיטה, פרדסים, הייתה רפת קטנה לחליבה ולעגלים החמודים, היה מוסך שבו שלושה טרקטורים עתיקים עם עגלות, משדדה, ומחרשות עם כמה להבים עגולים. היו לולים ארוכים לביצים, בדיר שכנו כמה עיזים ועימן תיש עם זקנקן וקרניים, באורווה התגוררו סוסי עבודה איתנים וחרוצים. וגם היו שם כבשים, שובך יונים, ותרנגולי הודו שמקרקים- אדר אדר לכבוד פורים כשצועקים עליהם ושואלים.

בכפר היו כמה בינייני מגורים, בתים צנועים ניבנו לצוות ומבנים דו קומתיים ארוכים לתלמידות ולתלמידים. היו גם כיתות ללימודים, מעבדות לניסויים, חדרים גדולים לחוגים ואולם למופעים, מכבסה, מחסן תלבושות ענק לפורים, מאגר מצרכים שונים ומשונים כמו צבעים, ניירות ציבעוניים, פחים סגורים עם חמוצים או חומרים נוזליים שעימם מנקים, ואפילו היה בכפר ביניין קטן לדואר עם תיבות לחלוקה, מכתבים ובולים.

פעם היה מאוד נחמד לשלוח דואר. הכתובת של הנימענים בדרך כלל הייתה קצת מסובכת וכללה הרבה מילים ומספרים. אבל לנו היה פשוט- השם שלי. הדסים, ישראל. גם הבולים היו יותר זולים ולא היו בדואר עוד אנשים.

מסביב לכל הבניינים צמחו המון עצים, היו הרבה משעולים מרוצפים, כמה כבישים סלולים, בריכת שחייה עם מיים צוננים וצלולים, שנשאבו בלילה, בסוף אחר הצהרים השקו את המטעים ובבקרים היו ממש קפואים, מתקנים ספורטיביים עם מסלולים, בורות קפיצה חוליים, רשתות וסלים, והרבה דשאים מוריקים.

הרעיון היה לספק בית קהילתי, חם, חינוכי, ערכי ומשפחתי לילדי השבים לציון. כל הזמן הייתה פעילות, וכולנו השתתפנו במאמץ, שכן הבנו שאחד מהעקרונות הוא שיוויון.

לא היה בית כנסת בכפר, ולכן בכל יום כיפור והיה צורך לצעוד בבגדים יפים למושבים סמוכים כדי להצטופף עם המתחרטים המקצועיים שהיו קצת יותר מצויידים ומיומנים. החניכות והחניכים עשו תורנויות בחדר האוכל וגם עסקו בטיפול בנוי, בחיות המשק, בשדות ובמטעים ולא רק בלימודים.

חג שבועות נתן לנו הזדמנות להביא ביכורים ולחוש גאים, ועד מהירה הטקס השנתי אצלנו הפך לחגיגה מרהיבה שהביאה לאמפיתאטרון הגדול את כל הסביבה.

היינו חילונים, שיוויונים, מגובשים וציונים. הטקסים שערכנו בחגים היו ניסיון לשחזר תרבות מאוד עתיקה שלא הותירה לנו סרטונים או שירים מוקלטים. בדיעבד, הצילומים הישנים מטקס הבאת הביכורים בהדסים באמצע שנות השישים מעידים על מאמץ לאומי לשוב לשורשים, אלה שהיו קבורים עמוק מאז אלפי שנים.

מצער לחשוב שהמתחזים ליהודים בשחורים בארץ לא מגדלים ביכורים אלא סוחטים תקציבים מאחרים. נחמד לראות את הימים היפים בהם פעם היינו תמימים וחלמנו על הפרחת השממה כדי ששוב תהייה מולדת עצמאית לעברים.

קישור ליוטיוב- שבועות בהדסים חלק א. קישור ליוטיוב- שבועות בהדסים חלק ב.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.