ארץ ישראל כפתרון לבעיית הגיור

מערכת עיתון ברשת נקודה קום מאוד שמחה לבשר שיש התקדמות במסע להגשים חלום.

המיזם שלנו נועד לאפשר לציבור הישראלי שיח ציבורי דמוקרטי פתוח, כזה שאינו מפלג אלא מאחד. סך הכל, כולנו חיים יחד בארצנו, וכאן ביתנו.

כבוד הרב חיים אמסלם נעתר לבקשתנו והסכים לכתוב מאמרי דעה שיפורסמו לפרהסיה. התנועה שבראשותו, עם שלם, אינה תנועה פוליטית וכוונתה סובלנות, כבוד הדדי ואחדות, שהם בעצם עיקרי היהדות והציונות.

להלן המאמר הראשון, ובעזרת השם יבואו עוד דיברי חוכמה שיפורסמו לתושבי ציון:

שאלת הכניסה ליהדות מנסרת מאז ומתמיד בחלל עולמנו, ולרוב אינה מוצאת מענה, הכניסה ליהדות כלומר ההתגיירות על פי ההלכה, נעשתה בימינו כמעט למשימה בלתי אפשרית, רבים הבאים להתגייר, נדחים על הסף, אחרים מאבדים את הרצון תוך כדי תהליך ארוך קשה ומייאש.

נכון הוא שהבאים לגיור שונים זה מזה, יש שבאים משום הכרות עם בן או בת זוג יהודים, ולהשביע רצון הצד היהודי הם “מוכנים” להתגייר, ולעיתים זו גרות שאינה נובעת מרצון טהור להצטרף ליהדות, אך לעיתים אף כי ההתנעה היתה שלא לשם שמים, אך עם ההחישפות ליהדות למנהגיה וליופיה של התורה ומצוותיה, הם מבקשים להצטרף בלב ונפש ליהדות, ואף כי ההתחלה היתה שלא לשמה “הרי שמתוך שלא לשמה באים לשמה.

יש שמחפשים את זהותם, מתוך שהם עצמם גוים, בנים לנשואי תערובת של אב יהודי, לעיתים אף נימולו בלידתם, לעיתים ספגו יהדות בבית הסבא והסבתא, או אפילו למדו בינקותם “בבית הכנסת” מעט יהדות, ולעיתים מאחר ששם משפחה “יהודי” הם נושאים וחברתם היום יומית יהודית, הם באופן טבעי מכירים בחורה יהודיה ומבקשים לשאתה לאשה, אך להיותם גוים על פי ההלכה, הדבר מנוע מהם…. הללו נקראים “זרע ישראל”, והם מבחינת הצאן האובדות והנדחות אשר נביאי ישראל נתנבאו עליהם, ושמצוה להשיבם לצור מחצבתם.

ויש סוג אחר שדוקא מתוך ידיעה והעמקה בכתבי הדתות האחרות, גילו את אור היהדות וההבחנה בין, “הגבירה לשפחה”, כלשון הקדמונים, הללו הם גרי צדק ממש, שאסור לדחותם ולהרחיקם.

בניגוד למה שרבים חושבים הרי שההצטרפות ליהדות ולדת ישראל, היא קודם כל הרצון הכנה והאמיתי, להיות חלק מהעם היהודי, ולשאת בנטל הלא קל של היהדות, כך היה לאורך כל הדורות, וכך בימינו כשהאנטישמיות מתגברת, המבקש להצטרף לעם היהודי, יש לקבלו בזרועות פתוחות, אמנם בודאי שעל פי ההלכה, ההצטרפות דורשת תנאים מסויימים שחלקם אינו פשוט כלל, כמו ברית מילה לאיש מבוגר, ולכולם קבלת היהדות הכוללת את מצוות התורה וחיוביה, דבר שהוא לעצמו די קשה, אף לרבים מבני ישראל היהודים, שבעצמם אינם מקיימים כל התורה.

כשהבאים למדו יהדות ויודעים ובקיאים ביהדות ומצוותיה, וכוונתם לשם שמים, ואת זה בית דין מנוסה, ירגיש ויעמוד על רצון הבא, בקלות יחסית, ברור שאת זה אסור לדחות, ולא עוד אלא אסור להשתהות בגיורו, שלזה התלמוד קורא “שהויי מצוה לא משהינן”, ולא עוד כשכוונת הגר ברורה והיא לשם שמים, הרי שרמת ידיעותיו ולימודיו המוקדמים פחות חשובים, כי חזקה על “גר הצדק” שיתמיד וילמד ויקיים כל המצוות.

הבעיה יותר קשה כשהמבקש לגיירו, אינו יודע במיוחד, וגם כשברצונו ובכוונתו להתגייר, מעורבים גם רצון צדדי ואולי אינטרס כלשהו.

ובפרט כשאנחנו מעריכים כי לא יהיה מהמדקדקים בהלכה ובמצוות, אף כי כוונתו אמיתית בהצטרפותו לעם היהודי.

דוקא בארץ ישראל ההכרעה בזה יותר קלה, לא סתם אמרו חכמנו “חביבה ארץ ישראל שמקרבת גרים”, והדבר עוד יותר מתבקש בזמננו, אשר המתגייר ליהדות הוא או בנו בבוא העת ידרשו לשרת בצבא ישראל על הגנת העם והארץ, ולמען אותה יהדות שהצטרפו אליה, יעמידו את חייהם בסכנה, בבחינת “כל אשר לאיש יתן בעד נפשו”, האם עוד יש ספק שכוונתו אמיתית בהצטרפותו ליהדות? האם לזה מותר לדחותו? ולא עוד, הרי ארץ ישראל ספוגת מסורתיות לדת ישראל, כנאמר “כפלח הרימון רקתך” שאפילו ריקנין שבה מלאים מצוות כרמון, והמתגייר בארץ ישראל גדולים סיכוייו להיות חלק ממשי מאר היהודים, השכל הישר שהוא הרצון התורה, אומר, כי לאלה מצוה לקרבם מבלי לפשפש יתר על המידה בקיום מצוותיהן, ובלבד שימולו ויצהירו בפה מלא על קבלת דת ישראל ומצוותיה ללא סייג [קבלת המצוות].

וכל שכן וקל וחומר אם המבקשים הללו הם מ”זרע ישראל” החפצים להתחבר לשורש ממנו באו, הללו מצוה לקרבם ולהקל עליהם ולקצר להם את התהליך כמה שאפשר.

לעיתים האלטרנטיבה לגיור או הדחיה, היא פשוט איבוד חלקים מהעם היהודי, ודחיפה להתבוללות, וזאת למה? כי המתגייר, אינו מספיק בקיא ביהדות? או שאנו מסתפקים שמא אין בכוונתו לקיים המצוות?, אלה טעות לדחותם.

לא כך לימדונו רבותינו חכמי הספרדים גדולי הפוסקים וההוראה, שרק מי שיש מקום להניח שיהיה לרועץ לעם היהודי, זה יש לדחותו מהגיור, ולשאר יש לקבל, בתנאים מסויימים אמנם, בהכנה מוקדמת הנדרשת, אך בשום פנים ואופן אין לדחותם, וגם ל אלו שבאו מתחילה לשם אינטרס, עליהם יאמר כפי שאמרו הפוסקים, “מתוך שלא לשמה יבוא לשמה” והעיקר “שלא תנעל הדלת בפני הגרים”.

עמנו ודתנו למרות היותם הראשונים בעולם והקדומים ביותר, נותר עקב השמדות הרדיפות והפוגרומים העם הקטן בתבל, כנאמר “הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד”, האם זו גזירת גורלנו ורצון הבורא? לא ולא! לא לחינם אמרו בתלמוד במסכת פסחים “לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים”, אמנם הנסיבות הטרגיות ההיסטוריות הביאונו לכך שאת השליחות הקדושה הזו לא קיימנו, ובינתיים פרחו להם במרחב הדתות האחרות, שהם עיוות והעתקה ברובם מדת ישראל.

בחסדי הי”ת הוקמה מדינה וגלי עליה פוקדים אותנו מכל עבר, מלבד התופעה המרתקת של רבים מהגוים המגלים את אור היהדות ומבקשים להיות חלק, אך לצערנו הדלתות קשוחות, עד נעולות, ובמקום לאמץ את דרכו של הלל הזקן המפורסמת, שקיבל את הבאים להתגייר, מתוך הנחה שסופן יהיה לשם שמים [תוספות יבמות כ”ד], היום קיימת תחרות מי ידמה יותר לבית שמאי להחמיר ולהקשות, ואינם שמים על לב.  

מאחר שכל מה שעושים כיום במרבית בתי הדין, נובע יותר משיקולים זרים ופחות הלכתיים, הרי שהדין מעונה ומעוות, שזה מהדברים החמורים שבגינם “חרב באה לעולם” [משנה באבות] ולא עוד אלא שמדיניותם שאינה מקובלת, דוחה מתגיירים שמתגיירים בבתי דין הלכתיים שונים שאינם ממסדיים, וזה הכשלת גרים, העלבתם, ואונאתם שאיסור אונאת הגר הוא מהדברים הכי חמורים, מלבד הנזק העצום לשלמות העם היהודי, ובכך מקטיני את העם.

לו היו מאמצים את פסיקת ההלכה מבית מדרש חכמי ישראל הספרדים ולא היו מעלימים עין ממסורת פסיקה שיש לה בית אב, בעיית העם היהודי נשואי התערובת וההתבוללות היתה באה על פתרונה בארץ ישראל בקלות, ואף בחו”ל היה מקום למנעד רחב להקל.

העם היהודי נקרא “עם חכם ונבון” על החכם נאמר “איזהו חכם הרואה את הנולד”, בהתנהגות המימסד הרבני אין לא חוכמה לא ראיית הנולד ולא הלכה צרופה, ולא עוד אלא הוא נוקא במדיניות של הילוך אימה על שאר בתי דין בחוץ לארץ, עד כי הם נרתעים מלגייר ולקרב את החפצים בגיור, שמא יטילו עליהם מום ויפסלום, מהלכי האימים, הכופים דעתם בזרוע.

על הרבנים לחזור למקור להחזיר עטרה ליושנה ולגייר כפי שפעלו ועשו גדולי הרבנים, מי שהיו אמונים על המימסד הרבני כגון מרן הרב עוזיאל ע”ה לקיים “לבלתי ידח ממנו נידח” ולקבץ את הצאן האובדות והנדחות, [יחזקאל פרק לד].

כשהולכים בדרך חתחתים ללא מוצא, צריך לעצור ולעשות חשבון נפש, ולתקן את העיוותים, כי כל מה שנעשה בנושא כאוב זה הוא עיוות גמור בעוונות הרבים.

קובץ זה נועד להאיר עיני הרבנים, ולהראות מה היו עושים חכמי ישראל מהעבר. יהי רצון שהדברים יהיו לתועלת, לקרב את כל החפצים לדת ישראל ולאביהם שבשמים.

קישור לתנועת עם שלם. קישור לתנועת זרע ישראל.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.