אקדמיה להסתה, שנאה ופגיעה?
אחת הדרכים הכי יעילות לטפל בשנאה היא להוציא אותה מהמאורה הטחובה לאור החמה כי זה חושף, מבייש ומייבש אותה.
כל הדתות אוסרות על פגיעה, אלא אם זה למטרות הגנה ואין ברירה. מי שמטיף לביצוע שואה בעצם מראה שאין לו הבנה בעיקרה של תורה, ושהשכלתו לקוייה בצורה מדאיגה.
ציטוט:
נשיאות האוניברסיטאות בארה”ב סירבו לומר שקריאה לרצח יהודים היא אנטישמיות: “תלוי בהקשר”
בשימוע סוער בקונגרס על המצב בקמפוסים, ראשי הארוורד, MIT ואוניברסיטת פנסילבניה סירבו לומר מפורשות שקריאה לרצח עם של יהודים היא אנטישמיות. אליס סטפניק הרפובליקנית, שדחקה אותן לפינה במהלך הדיון, קראה להן להתפטר לאחריו: “עליהן לפרוש באופן מידי”
עד כאן ציטוט.
בדמוקרטיה יש שיוויון וחופש דיבור, אבל מתן רשות לדעות שמבטאות גזענות, כזבנות, כוחנות ורצחנות במטרה להרעיל את האווירה בציבור זה דבר פסול באופן ברור.
האם ראשי האוניברסיטאות הנאורים והסובלניים יאפשרו, בשם חופש הדיבור, לסטודנטיות ולסטודנטים אצלם בקמפוסים לצרוח שיש להפוך את כל הפרופסורים למזון לחתולים שכן הם מעצבנים ונותנים מבחנים? סך הכל, זו דיעה ואולי בשם חופש הדיבור מותר להפיץ אותה מכיתה לכיתה.
בעברית קלה, בדמוקרטיה מותר להביע דיעה, אבל אסור לקרוא לפגיעה או לביצוע פשע, וזה גם הכלל המוסרי מהתורה. מי שלא מבין שהסתה לפגיעה זו סכנה פסולה צריך ללכת הביתה או בזריזות לשנות גישה.
קישור למאמר לוואלה. קישור למאמר בשם- גורלו של העם הניבחר קצת מר. קישור למאמר בשם- טעות, התנצלות, הגינות ובגרות. קישור למאמר בשם- שנאת יהודים וערכים מוסריים. קישור למאמר בשם- לא תמיד בריא להיות ניטרלי. קישור למאמר בשם- קדושת החיים ונטרול סיכונים. קישור למאמר בשם- המלחמה בשנאה חשובה לקהילה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
