אני כנראה ציוני בזכות אבי
לא ממש קל להיוולד יהודי וישראלי, אבל אולי בגלל חלוף השנים לא זכור לי שהתייעצו עימי בטרם הגעתי.
ציטוט:
מנהיג הפרו-פלסטינים בקולומביה אמר “לציונים אין זכות לחיות” והושעה.
הסטודנט, חימאני ג’יימס, התבטא באנטישמיות בסרטון שפורסם בחודש ינואר: “היו אסירי תודה על כך שאני לא סתם יוצא ורוצח ציונים”. היום הוא התנצל: “מה שאמרתי היה שגוי”, כתב.
עד כאן ציטוט.
למרבה הבושה, אני ציוני בן ציוני, וזה גורלי. יתירה מזאת, מספרים כחלחלים היו מקועקעים על אמות ידיהם של שני הורי, וליזכרוני בימי ההולדת העליזים והטעימים לא באו אלינו הרבה קרובים, אפילו לא סבתות או סבים.
מה לעשות? אין ברירה אלא לנסות להתמודד עם הבעייה המשפחתית גם אם מסביב ייהום הסער או יש הסתה מתמידה לשנאה, שלהבנתי החילונית הדלה אינה עיקרה של תורה.
חוץ מזה, בעוונותי לא רק שאני ציוני מאז ילדותי אלא גם דמוקרט שוחר שלום ושיווני ולא לאומן גזעני, כוחני וסרבני.
אולי כדאי להסביר קצת על אבי, שעכשיו הוא בשמיים וכבר לא עימי. סך הכל, אני מניח שעמדתי עוצבה על ידי רעיונות והתנהגויות שקלטתי וספגתי משחר ילדותי.
ציטוט:
למרות הצלחתו הספרותית בצ’כיה קראוס ה.חליט להגשים את חלומו הציוני ולעלות לישראל, שהייתה למדינה יהודית עצמאית. כיוון שידע שלא יקבל אישור יציאה בהיותו מועסק במשרד התרבות, התפטר מתפקידו ועבר לעבוד במרכז הקהילה היהודית, שם גם עסק בעבודה יוצאת דופן.
בין השאר, כמזכיר התנועה תפקידו היה להשמיד את כל המסמכים שעסקו בהעלאת יהודי צ’כיה ופולין לישראל דרך פראג. במשך מספר שבועות שרפו קראוס ומזכירתו את כל העדויות למבצע העלייה העצום. למעשה, קראוס היה המזכ”ל האחרון של התנועה הציונית בצ’כיה עד לתחייתה בעקבות “מהפכת הקטיפה” ב-1989.
עד כאן ציטוט.
מה אפשר לומר? נראה שלאבי פעם היה תפקיד לאומי חיוני וממש משמעותי: תרומתו לציונות- הוא שרף המון ניירות, וזה כמובן מעשה חשוב ומלא משמעות לחיי הקוממיות והעצמאות. סך הכל, בזכות אבא לא נותרו עדויות למבצעי ההעפלות הנועזים שהביאו לכאן קהילות שלמות.
אחרי שנים רבות בהן שלטה במדינה כנופייה עבריינית שהסיתה לשנאה, לסרבנות להגשמת חזון האומה ולגזענות פסולה ומזיקה שלא ממש מכבדת את בעליה הגיע הזמן שהציונות תשוב למרכז הבמה.
האומה כבר מספיק סבלה מהתוצאות של סטייה מחזונה ומהסתה לחרדה ואיבה. אפילו סבלנו מרצח נורא ולאחרונה פרצה עוד מלחמה. עקרונות היהדות והציונות עדיפים על פני מלחמה מתמידה שסתם מכאיבה לכל הסביבה.
הצילום הוא מתקופת ההכשרה ציונית חקלאית שבאה לאחר הכיבוש הנאצי ובטרם המישלוח למחנות הריכוז וההשמדה. הלקח הלאומי מהזיכרונות האישיים הוא די פשוט: שנאה לא מובילה לתוצאה טובה, וליהודים אסור לעולל לאחרים את מה שלהם לא נעים.
חוץ מזה, חזון המדינה הוא ציונות, שזה אומר ביטחון, שיוויון והסדרה במזרח התיכון. אין במגילת העצמאות שום זכר לצורך בשחיתות, סרבנות או עבריינות.
קישור למאמר במעריב. קישור לויקיפדיה. קישור לאתר של אוטו קראוס. קישור למאמר בשם- סיכסוכים משפחתיים. קישור למאמר בשם- הדמוקרטיה לא מאמינה בשנאה.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
