אם נרצה אין זו אגדה

לפני שנים רבות בארץ רחוקה, מעבר לימים, להרים נישאים, לעמקים ירוקים, לנהרות כבירים ולגבעות רמות עם עצים גבוהים, חי לו פעם חוזה חולמני עם זקן עבות וחליפה יפה.

בעקבות משפט דרייפוס, שבעוון יהדותו סתם הואשם ואז זוכה וזכה למאמר היסטורי מהסופר אמיל זולא, ההוזה הלאומי רקם תוכניות משונות במאמץ למצוא פתרון לבעיות לאומיות כואבות וסדרתיות, שכן הן שוב ושוב גרמו הרבה סבל להמון קורבנות.

חזונו המשונה של החוזה היה להשיב עם שהוגלה וגורש ממולדתו בתקופת המקרא, ולהשיבו להווה. אומנם, צאצאי הנרדפים שכבר התרגלו להיות עבדים כנראה חשבו שהרצל קצת הוזה, אבל אולי מחוסר ברירה יותר טובה הסכימו להתכנס בבאזל ולדון ברעיון הזה.

כידוע ליודעים וכזכור לזוכרות, מייסד הציונות המאושר כנראה חש ממש נרגש בתום המפגש, ולכאורה אמר בשוויץ היפה שאם נרצה אין זו אגדה, ובמדבר תקום ליהודים מדינה, אפילו שזה עלול לקחת איזה חמישים שנה.

חזון הציונות היה להקים בית לאומי ליהודים, שינוהל כדמוקרטיה שוויונית ששוחרת שלום והסדרה עם השכנים. אומנם אחרי מאמצים רבים, ייסורים קשים, משברים וכאבים לאומיים הבית באמת קם, אבל למרבה הצער לא כל החזון הציוני המקורי הוגשם.

לאחרונה, אחרי עיכוב קל של קצת יותר משבעים שנה, תושבי המדינה שאינם יהודים סוף סוף זוכים למעט עדנה, והדמוקרטיה כבר מכירה בעובדה המפתיעה שחייה בתוכה אוכלוסיה די גדולה שהוזנחה, הושמצה והופקרה בערך מאז קום המדינה.

מי יודע? אולי הרבה שנים אחרי שבן גוריון הקריא למיקרופון את עקרונות השוויון והרצון בשלום יתגשם החלום והחזון לציון?

ציטוט:

עבאס: “לא הושגה פשרה בנושא חוק איחוד המשפחות, אבל תהיה כזו”

ציטוט ממגילת העצמאות:

אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

עד כאן ציטוט בעל משמעות, שאולי גם מעורר קצת אופטימיות, אבל בזהירות.

מה המסקנה שצצה ועולה מהידיעה לגבי אפשרות סבירה להסכמה? כנראה שאם יש אחדות מטרה ומוכנות לגמישות ופשרה ברוח טובה ניתן להתגבר ביחד על כל בעייה בלי לשרוף את המועדון או לפרק את ההנהלה.

מי היה מאמין שלאומן סרבן מימין יהייה זה שיגשים את חזון המייסדים וישתף ישראלים ערבים בחיים הציבוריים? אכן, בעולמו המופלא לפעמים מתרחשים ניסים חילוניים ודמוקרטים מפתיעים.

אומנם, עמיר פרץ היה הדמוקרט השוויוני שמינה את מג’אדלה לשר הערבי הראשון בממשלה, אבל עכשיו המצב הציבורי ביחס לישראלים שאינם יהודים ממש השתנה לטובה, וזה נפלא.

קישור למאמר ב N12.קישור למגילת העצמאות.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר