אם אין אני לי מי לי

אולי הנאשם הפלילי גרם חרדה לאומה בגלל שהוא דיבר ללא הפסקה על איום קיומי, אבל בהעדר פעולה אמיצה הסיכון במשמרת שלו בעצם הפך הרבה יותר רציני.

ציטוט מפוסט שעלה אצלנו לאחרונה:

חלילה לא יצליחו המאמצים הדיפלומטיים, בלב כואב, בנחישות אמיצה ומחוסר ברירה יתכן שנאלץ לעשות בעצמנו את המלאכה.

ציטוט ממאמר שהיום עלה:

ההבלגה האמריקאית לנוכח ההתגרות האיראנית מעוררת דאגה גם בירושלים.

פני ממשל ביידן לרוסיה ולתחרות עם סין, את המזרח התיכון הוא מעדיף להשאיר על אש קטנה, ולכך עשויות להיות השלכות. ובעוד הממשל לא מגיב בהתלהבות לרעיון החרפת הסנקציות על איראן, בנט עשוי לחפש לעצמו מורשת קרב.

עד כאן ציטוט שמרמז על קיומה של אפשרות לסיום העמימות.

בעברית קלה, מנסיון בן הרבה מאוד שנים איננו ממש סומכים על אחרים שיביאו לנו ישועה או יעשו בעבורנו את העבודה. תודה.

אין שום צורך להטריח את אמריקה ולבקש שתפתור בעבורנו בעייה קיומית קלה. האמריקאים רוצים להיות נחמדים, אבל הם כנראה קצת עסוקים בדברים שלהם נראים יותר חשובים מאשר עימותים ים תיכוניים שלא נגמרים.

סנקציות ודיבורים לא ממש עוזרים כשמנסים לעצור רודנים תוקפניים, נכלוליים ואלימים. הדבר היחיד שמפחיד ביריונים זה נזקים כואבים או סופניים. למעשה, הם מלגלגים על קשקשנים, ולכן כנראה שלא תהייה ברירה אלא לעבור להסברים יותר ברורים, שלא לומר בוהקים או רועמים.

חלילה נאלץ להדגים מה קורה לזדים, העולם בטח יהייה קצת נדהם, אבל כנראה שנסביר בנימוס עם הוכחות וצילומים שלא הייתה ברירה אלא לנטרל איומים, וזה מותר על פי הכתובים. חוץ מזה, מי ממש יתגעגע לאיראנים?

קישור למאמר בהארץ. קישור למאמר בשם- הישראלים מודאגים והאיראנים מבועתים. קישור למאמר בשם- גולשים מדיבורים למעשים. קישור למאמר בשם- לבינתיים איראן עדיין כאן. קישור למאמר בשם- מריחת זמן וענני עשן לבן. קישור למאמר בשם- כל האופציות ועוד כמה אפשרויות. קישור למאמר בשם- ביקור מדיני ודיון רציני. קישור מאמר בשם- זה נימוסי להתריע לפני צעד סופני. קישור למאמר בשם- לפעמים אמצעים נוראים נעשים כשרים. קישור למאמר בשם- מותר לקום על הקמים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.