אלילים מובילים לעונשים קשים
בתורה שמשה הביא לנו מההרים כתוב במפורש שאסור לסגוד לאלילים שכן לכל הכוכבים, היצירים והברואים אחראי לבדו הרב חסדו השוכן במרומים.
למעשה אפילו יש דיבר שבמיוחד עוסק בנושא הזה, והוא מורה לנו לא להעריץ שום פסל או תמונה כאילו שיש בהם קדושה. אין פלא שמנהיג האומה התעצבן ושבר את הגירסה הראשונה כשראה את העם מרקד סביב פרה.
ללא קשר להוראות בתורה הקדושה, יש חוטאים שבטעות סוגדים לקדושים מזוקנים שמופיעים בצילומים, או לחפצים מעץ שתלויים על המשקופים.
ציטוט:
הרמב”ם נחשב לבולט שבמתנגדים ודגל בנחרצות בעמדה האוסרת כל קבלת שכר עבור לימוד התורה, וכפי שכתב בפירושו למשנה: “כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר (=ברור)… דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, וביאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא.
עד כאן ציטוט.
אולי חשוב לזכור את מה שכתוב בתורה. רוח ואמונה אינן חומר או תמונה. מי שעושה מהתורה הקדושה פרנסה מבצע חטא הנורא.
בתורה הקדושה כתוב- בזיעת אפיך תאכל לחם, ואין שום חובה קדושה להתבטל ורק למלמל. כתוב בתורה- ששת ימים תעבוד, וגם-לא תחמוד. מצויין שם שצריך לגדל ביכורים ולא רק משתמטים בשחורים.
מי שמקדש אנשים ומזניח ציווים מרכזיים כנראה לא לגמרי בטוח בקיומה של השכינה ולכן צריך תמונה או דמות קדושה כתחליף גשמי ומוחשי שקצת יותר קל להבנה.
סך הכל, השכינה היא רוח ואמונה ומסיבה זו קצת קשה לראות אותה על הקיר במסגרת יפה.
לוחמים זריזים פעם ניצבו בזירה מול פרים זועמים, בעלי הקרניים גיחכו ובטשו ברגליים, אבל הימור על פרה מוזהבת גרם להפסדים. גם משה מאוד התעצבן כשראה את העם מרקד סביב בהמה במקום לחכות לתורה. מאז, בכל פעם שאנו נוהים אחרי אלילים נוצצים ומזוייפים או קצת חוטאים למיצוות חשובות בכתובים באים לנו עונשים.
אנשים מהודרים, צילומים מרשימים, חפצים על משקופים, שרידים עתיקים של מבנים וכן סמלים או תליונים אינם באמת קדושים כמו השוכן במרומים. מה שחשוב זה רק לסור מרע, לעשות טוב ולבקש הסדרים במקום עימותים אלימים שמהם כל הצדדים סובלים.
קישור לויקיפדיה- פרנסה מלימוד תורה. קישור למאמר בשם- משיח בא ונקבר באמריקה? קישור למאמר בשם- קיצה של הסחיטה הכשרה. קישור למאמר בשם- איומים משמחים.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
