איום קיומי זה לגמרי טיבעי

פחד קיומי הוא דבר קצת טורדני אבל בעצם הכרחי. סך הכל, כל יצור חי שפעם ניגש בסקרנות תמימה וחסרת מורא לבדוק מה המאכל האהוב על הנמרה הרעבה לא זכה להקים משפחה, וכך בחלוף הזמן ועם השנים החרדה הפכה לתכונה שליטה באוכלוסיה שנותרה.

עם השנים רוב העוללים המבועתים לומדים להתגבר על הפחדים המולדים ומתפקדים יחסית בסדר, גם כשהם יודעים שיש בעולמו סיכונים מתמידים בהם איננו שולטים ולא את הכל אנו מבינים. ככה זה בחיים. לפעמים דבקות באמונה שלכאורה יש איזה תוכנית סדורה במרומים ושצריך לקבל אותה באהבה עוזרת להרגעת הדאגה המציקה מפני הבילתי נודע.

למרבה הצער, יש שמתקשים לכבוש את היצר החרדתי הטורדני והם מתהפכים על משכבם בלילות טרופים תוך מחשבה על אישומים פליליים, הליכים מישפטיים, טילים איראנים, שרים סוררים, שוחרי שלום מפחידים, דמוקרטים רשעים ומיתקני כליאה ציבוריים.

כשפושעים ועבריינים חשים חשופים, לכודים, מאויימים או נצורים סוף סוף מתגשמים בעבורם הסיוטים המתמידים, ולשם שינוי יש הצדקה לעובדה שהם מ-פ-ח-ד-י-ם.

במצוקתם, החוטאים מתחילים לפזר הצעות מפתות, להבטיח הבטחות נוצצות, לבצע פעולות תמוהות ומזיקות. בקיצור, הם מראים לציבור איך מתנהגים חוטאים סידרתיים עצבניים ומבוהלים שמבינים שבקרוב יבוא סוף חוקי לסיפור.

ציטוט:

בסוף, זו הנבצרות: כך החשש מהדחה מניע את נתניהו.

מה בוער לנתניהו לקדם פשרה נגד הבייס, לוין והשותפים? לדברי גורמים המעורבים במתרחש בחדרים סגורים, העיסוק של רה”מ בשאלת הנבצרות לא משתקף אמנם בשיח התקשורתי – אבל נוכח למדי בהתייעצויות הפנימיות. עילת הסבירות מעניינת אותו כקליפת השום, וכך גם נושאים אחרים שמקדם לוין.

עד כאן ציטוט.

בעברית קלה, את הפושע הסידרתי כנראה יותר מעניין מצבו האישי והמשפטי מאשר העיניין הציבורי והלאומי עליו הוא אחראי. זה תיקני? הרי הכזבן הנכלולי נשבע לשמור אמונים לחוק הישראלי?

קישור למאמר בידיעות. קישור למאמר בשם- הכישלון יזרז חילופי שילטון .קישור למאמר בשם- הגיע הזמן להחליף את העבריין. קישור למאמר- יש פושעים בירושלים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.