אולי פסוקים קדושים לא עוזרים

נראה שיש שוני די מהותי בין המניעים של מתקנות ומתקני עולם תמימות ותמימים, כמו למשל עובדות ועבדים סוציאליים, מורות, מורים, פסיכולוגיות ופסיכולוגים, אחיות או רופאים, לבין הדחפים של פוליטיקאיות ופוליטיקאים, שמתיימרות ומתיימרים לעבוד קשה בעבור אחרים, אבל לא תמיד הדבר באמת משקף את כל השיקולים והמאוויים האישיים.

בעולמו המופלא יש שנותנות ונותנים, ויש שלוקחות וגוזלים. זה בסדר שלא כולם וכולן זהות וזהים, אבל קצת חבל שהדבר אומר שיש כאן חוטאות לקויות ועבריינים עם אישומים פליליים ולא רק צדיקים מורשעים שמתחזים לכשרים, ובלי קלון אפילו לא מתביישים בחטאים.

בתהילים מופיע משפט נפלא, שהוא אומנם קצת ישן אבל עדיין מלא חוכמה, בינה ותבונה: סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורדפהו.

מי יודע? יתכן שגם הפסוק הזה היה יכול לשמש כדוגמה קצרה וקליטה לעיקרה של תורה, אבל נראה שהילל הזקן והרבי עקיבא כבר כבשו את הזירה.

קצת מוזר לחשוב שאת החוכמה הקדושה לקיום חיי קהילה בצורה רגועה כבר התחילו לאסוף לפני אלפי שנה, וגם הוסיפו הוראה להגות בה ללא הפסקה. אבל נראה שעד היום יש לחלק מהאוכלוסיה בעייה עם הבנת המקרא.

ההיסטוריה המשעממת מראה למי שבמקרה מתעניינת או מתעניין בה שבכל פעם שהייתה סטייה מההוראה להימנע מפגיעה נגרם נזק איום ונורא. לאחר ההענשה הקשה בדרך כלל באה חרטה, התפקחות עגומה, בושה והבטחה בוכייה ללמוד לקח מהאסון המזעזע, שמחזיקה מעמד בערך עד הפעם הבאה.

בתורה כתוב, פעם אחר פעם-ותשקוט הארץ ארבעים שנה, וזה אולי כדי לרמוז לנו שבכל דור ודור צריך לכבד את עיקר ההמלצה מהתורה אחרת יש בעייה לא נעימה.

נו, טוב. נראה שהיום שוב צריך להזכיר לכולן וכולם שהידברות סובלנית כנראה תוודא שלא נשמיד את העולם. חוץ מזה, במלחמה שבה כולם מפסידים את כל הנכסים לא כדאי להתחיל אף פעם, שכן אין בזה טעם.

קישור למאמר בשם- אולי ההנחייה הקדושה חשובה? קישור למאמר בשם- ענני מלחמה ופוזה מפחידה. קישור למאמר בשם- אלימות מאיימת על האנושות. .

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.