אדם אבינו האשים את חווה אימנו

מאז שאבינו אדם ואימנו חווה פעם הסתקרנו, חטאו, נענשו וגורשו, אחרי שאכלו והתלבשו, עוד הרבה אבות ואימהות היו לנו, אבל נראה שעוד לא למדנו.

סך הכל, עד היום מי שנתפס בוגד בשבועתו, מסתבך עד צוואר בגלל טיבעו או חוסר יכולת לשלוט ביצרו, מאפשר לאוייבים לרכוש אמצעים שעשויים לסכן את ארצו למען רווח אישי לעצמו וגם מאשר העברת תקציבים לטרוריסטים מסוכנים שתוקפים את מולדתו עדיין מנסה לגלגל אחריות על אחרים, ולהשמע צדיק או תמים, כאילו שהשופט העליון השוכן במרומים לא מעיין בכותרות העיתונים.

הסיפור המיקראי הפך לנכס תרבותי עולמי בגלל שהמסרים שבו מבטאים כמות עצומה של ידע אנושי, כמעט בכל תחום אפשרי. הנטייה שלנו לחמוק מאחריות ולהטיל אשמה על אחרים לא ממש תואמת למסר העיקרי בכתובים, שהוא האיסור לפגוע באחרים. במילים אחרות, מי שחוטא ואז גם מעליל שקרים טועה פעמיים.

הכתובים העתיקים מסכמים ידע שנאגר במשך המון שנים. פרט להוראות חקלאיות והנחיות לגבי מזונות כשרים, גם מסופר שם שמשה לכאורה הביא מההרים שני לוחות עם כמה ציוויים בסיסיים.

למרבה הצער, לא כתוב שם- לא תשמיץ, לא תכפיש או- לא סתם תאשים זולתים בפשעים. חוץ מזה, אפילו שיש הוראות מפורשות שאומרות לא לחמוד, לא לשקר, לא לנאוף ולא להזניח קשישים יש מתחזים ליהודים שאין להם אלוהים, ולפיכך העבריינים הללו לא מכבדים את החוקים.

ציטוט:

במשך שנים נתניהו חיזק את חמאס. עכשיו זה התפוצץ לכולנו בפרצוף.

כדי לפגוע באבו מאזן, במשך השנים חמאס שודרג ממעמד של ארגון טרור לגוף שמנהלים איתו משא ומתן עקיף ● בחסות המדיניות הזו בלון חמאס הלך והתעצם עד שהתפוצץ לכולנו בפרצוף ב”שבת פרל הארבור” ● את מחיר המחדל הזה שילמו בחייהם הישראלים שנרצחו ונחטפו.

עד כאן ציטוט.

מה אפשר לומר? ההיסטוריה כנראה תראה שסתם להאשים את משחרר הבירה בבגידה, דבר שהוביל להסתה פרועה ורצח נורא, אישור מכירת אמצעים מסוכנים לאוייבים אפשריים בלי שבמשרד הביטחון יודעים מהרווחים האישיים, כמו גם מתן רשות להעביר המון כספים לטרוריסטים רצחניים הם מעשים שגויים, מזיקים, עברייניים ופסולים.

מצער לראות שלחוטא סידרתי היה אומץ להפר הוראות, לצפצף על שבועות ולבצע שלל עוונות אבל אין לו די עוז להודות באחריותו לכישלונות. במקום לנהוג כגבר ללא חת שאינו פחדן וכזבן, הפושע הנכלולי מתאמץ להאשים את כל העולם, רק לא את עצמו או את רעייתו, זו המורשעת הלקוייה שבעזרת יורש היצר הפרוע שולטת בו.

הסיפור המיקראי אינו מחקר מדעי או תיעוד היסטורי, אלא אוסף של סיפורים, הוראות, הנחיות, תובנות, אזהרות, דוגמאות והתרעות. אבותינו למדו לכתוב, וכך הועבר הידע בין הדורות, במקום לשבת ולשמוע אגדות סביב מדורות. עם הזמן, ההנחיות העתיקות הפכו חשובות ואז לקדושות.

כאמור, פושעים, עבריינים וחוטאים סידרתיים לא מכבדים את המיצוות. התופעה הזאת יוצרת בעיות שמחייבות פתרונות, גבולות ברורים או הדחות, ומובילה להאשמות בערכאות וחלילה להרשעות.

קישור למאמר בזמן ישראל. קישור למאמר בשם- בגידה זו בעייה כאובה. קישור למאמר בשם- הפושע והלקוייה מזיקים למדינה.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.