מה עם החזון לציון?
הידברות סובלנית מונעת מדון וזה עובד מצויין, במיוחד כשיש רצון למנוע אסון ויגון.
אחרי יותר משלושים שנה כמטפל בכועסים עצבניים ובזועפות מתוסכלות אני מאמין שאפשר להגיע לתוצאות מאוד יעילות, רק צריך לעבור מהאשמה להסדרה ודי מהר באה שלווה רגועה.
כמובן, המוכנות להידברות זו עיקר הבעייה, שכן דומה שלאנשים יש נטייה משונה להטיל על אחרים ואחרות אשמה. מי יודע? אולי זה באשמת אדם וחווה.
ציטוט:
בנט יציג לביידן גישה אסטרטגית חדשה מול אירן והבהיר: פוסל כל אפשרות לפתרון עם הפלסטינים.
עד כאן ציטוט.
אולי כדאי להסביר לראש הממשלה הישראלי את מהות הציונות, שעיקרה דמוקרטיה שוויונית שחותרת להסדרה והידברות? חוץ מזה, יהודים מאמינים ממלמלים את המילים- שים שלום המון פעמים ולכן הדברים אמורים להיות מוכרים.
איך בדיוק אפשר לעשות הסכמים והסדרים שיגשימו את חזון הנביאים אם אחד הצדדים מסרב להתחיל בדיונים?
חובש כיפה לא יודע שרדיפת שלום היא מצווה חשובה מהתורה? ראש הממשלה לא מכיר את מה שכתוב במגילה שהכריזה על הקמת המדינה ופירטה את מצעה? אכן, תופעה קצת משונה.
אולי כדאי לחפש בגוגל ולבדוק אם הדברים שלמעלה הם אמת לאמיתה או סתם קנוניה ציונית אפלה.
קישור למאמר ב- N12. קישור למאמר בשם- קיפאון ומדון הם החזון לציון?
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר
11 thoughts on “מה עם החזון לציון?”