שיחרור פחדים מוריד לחצים

יש נושאים חשובים, מהותיים וקיומיים שהם קצת מרתיעים. כנראה שזה המצב בגלל שהדברים לא מובנים ולכן הם מדאיגים. מצד שני, אי אפשר להתעלם מפחדים, שכן אם לא חושפים אותם לאור ומאווררים את המרתפים הסגורים הם מפרפרים לנו בבטן כפרפרים מבוהלים.

מסיבה זו, מידי פעם אפשר להעז ולנסות לדון בדברים שבהם בדרך כלל לא עוסקים, כגון רגשות אישיים, חששות מביכים וביעותים מעניינים, שכן שיחרור לחצים מאוד עוזר להוציא את הרגשות הנעולים ולתת אותם לאחרות ואחרים.

אחרי ההכנה וההזמנה לעיין הלאה בזהירות הראויה אפשר לגלות שהנושא הנורא שתיכף יבוא מעסיק אותנו בהחבא מאז באה אלינו הבינה. כולנו מפחדות ומפחדים מדברים בילתי מוכרים, ועד היום ההולכות וההולכים לא חזרו לספר לנו מה קורה כשהאורות נכבים ולא יודעים.

הנה החלק שהוא אולי קצת יותר קשה, אבל צריך להסתדר עם זה: לא ממש משנה מה נעשה, במה נאמין ומימה ניזהר כדי שלא ניכווה מאיזה סנה בוער, בסוף כבר לא נשאר כאן יותר.

נו? אז מה חדש? הרי הדבר מוכר וידוע, רק שאנו מעדיפים להשאיר את הנושא במגירה מחמת החרדה. בדמוקרטיה אפשר לחשוש ולחוש חרדה עזה מפני הבילתי נודע, וניתן גם לחשוב שהכל ברצונה של השכינה והכל לטובה. כנראה שזה עניין של העדפה או בחירה.

החרדים פחות מפחדים, שכן לאמונתם הכל חלק מתוכניתו הסדורה של הרב חסדו, זה היושב במרומים ולכאורה מרחם על ילדיו הנבחרים. המאמינים מברכים על מה שהם מקבלים, וגם על מה שנלקח מהם לעולמים, שכן למישנתם צריך לקבל באהבה את רצון השכינה גם כשלא מבינים אותה או מהנים מימנה.

לעומת החרדים הרגועים, החילוניות והחילונים שואלות ושואלים, תוהות ותוהים, מקטרות ומקטרים ולפעמים בוכות ובוכים. יש אפילו המגדילים עשות וטוענים כאיוב הזקן, זה גיבור אחד משני הסיפורים העתיקים שאברהם השאיל מהמסופוטמים והכניס לתורת היהודים, שלא מגיעים להם עונשים שכן הם אנשים יחסית טובים.

קבלה היא חוכמה יהודית מאוד עתיקה. מי שעושה כל מה שניתן, מבין מה בילתי אפשרי ויודע להבחין בין השניים הראשונים כנראה חי חיים יותר רגועים. כידוע יודעות וליודעים אין חדש תחת השמש, ולכן את כל הדברים שלעיל כבר מזמן אמרו אחרים.

למרבה הצער, אצל רובנו יש פער מתמיד בין הרצוי למצוי, וקצת קשה לנו לקבל זאת באהבה ושלווה שכן יש לנו שאיפה להטבה ותקווה להקלה, במיוחד כשהמצב רע. מי יודע? יתכן שיכולת הסתגלות היא התכונה הכי חשובה אחרי אהבה.

כאמור, החוכמה היא כנראה קבלה. סך הכל, טענה, תמיהה או הטחת אשמה מייצגות גישה קצת שונה. חוץ מזה, בדרך כלל אין תשובה זריזה מהשכינה או כזו שאנו מסוגלים להבינה.

ציטוט:

דומה שאם לא מאשימים, לא מזיקים, מכבדים את עצמנו ונזהרים בכבודם של אחרים, עושים מה שיכולים ומקבלים את הכשלים כרצון השוכן במרומים בלי לחוש אשמים או מתוסכלים, אז פחות סובלים.

עד כאן ציטוט.

יודעי דבר מספרים שלחיים יש משמעות, אבל קצת קשה לדעת בוודאות אם זו אגדה, שמועה, השערה, מסקנה או מציאות. מה שבטוח הוא שלכל אחד ואחת יש עצמאות להרהר בדברים ביחידות, להסכים או לחשוב שאין להם חשיבות.

קישור למאמר בשם- פתרונות פשוטים לחיים מסובכים.

ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר