חרדות קיומיות, דאגות ופתרונות
לצערי ולמרבה בושתי, מחקרים מדעיים די אמינים מראים שבין יתר התופעות המביכות בני הדור השני לשואה אוהבים כל הזמן לחשוב אודות מה עשוי להיות הרע מכל, ואיך מוצאים פיתרונות או דרכים יצירתיות שיאפשרו להמשיך להיות. ככה זה. ואין הרבה מה לעשות.
מי יודע? יתכן שזה המצב בגלל הזמנים בהם השורדים והשורדות עם הספרות הכחלחלות פעם שהו במחנות ליד ארובות עשנות ומצחינות, או כתוצאה מהחשיפה היום יומית לזוועות איומות ונוראות.
לפעמים החוויה שעברו ההורים בשואה גורמת גם לצאצאים ולצאצאיות לחוות קצת דאגות קיומיות או חרדות, אבל זה בעצם כלל לא אשמתי שנולדתי למשפחה כזאת.
אפשר לשתות תה מרגיע או לערב בסלט תמציות צימחיות טעימות, לעשות יוגה עם אוזניות טובות או סתם לקחת תרופות כדי לא להתרגש יותר מידי מהכותרות היומיות.
בין שאר הפיתרונות לבעייה, שלעיתים גורמת לטרדות קלות, דאגות או למועקות עגומות ולא ברורות, אפשר לעסוק בתיקון עולם, ללחום בשנאה ולקוות שאנשים יהיו בני אדם.
חשוב לקבל את רצונה המופלא של הבריאה ירום הודה ברגיעה שלווה, באהבה וללא תלונה. יתכן מאוד שמסיבה זו קוראים לחוכמה היהודית המעמיקה שבספר הזוהר- “קבלה”. סך הכל, אנחנו רק יכולים לעשות מה שאפשר ומותר, אבל איננו שולטים בכל דבר.
קישור למאמר בשם- שנאה זו בעייה, וחינוך פותר אותה. קישור למאמר בשם- הגורל היהודי פגש את אמא שלי.
ניתן להגיב למאמר הזה בתחתית העמוד, בצורה מכובדת ובהתאם למדיניות האתר.
